ים של דמעות בשתי עיני
עוברים עלי ימים מהגיהנום, הכל סוגר עלי, לא יודעת מה לעשות עם עצמי, כ"כ קשה וכואב,רוצה לתת ללבי השותת דם לצאת קצת לחופש, שלא ירגיש כ"כ הרבה, שלא יכאב, אבל הוא לא מוכן, הוא יושב במקומו היטב ורק מדמם ומדמם, דופק בבומים אדירים ולא נותן לי מנוחה…
ואני כאן, רוצה קצת לנוח, לנשום אוויר הרים נקי וצלול, לתפוס את העולם בשתי ידי ולהתגלגל בצחוק פעמונים…. אבל אני כבולה, וכן, אני יודעת, אני כבלתי את עצמי, נכון, אבל עכשיו המפתח איננו, נזרק לאי שם, וקולי צרוד מלזעוק לעזרה,
ורק שתיקתי היא זו שצורחת,והלב שבור , ואני זקנה, כן, זקנה בת 22 שלא נותר לה אלא לספור את הימים…
רוצה להמשיך ולרדת במשקלי ולהעלם, להתפורר, כחלום יעוף…
אבל לא, אני לא באמת רוצה, אני רוצה להיות פה, שירגישו שאני קיימת, להיות משמעותית למישהו,אין לי הרבה, השק שלי התרוקן,התפזר לרוח אבל יש בי הרבה אהבה שרוצה לפרוץ החוצה, מי רוצה לבוא לקחת???
הלו??? אני פה!!!!
ואני פה בשעה זו של לא לילה לא בוקר, בלב עמוס רגשות עד להתפקע, מרגיש, יותר מדי מרגיש, לא יכול להכיל את העומס יותר…
אבל אני אמצא מקום גם לתקווה, חייב להיות גם בשבילה מקום, כי אם לא… – לא יהיה לב, לא יהיה גוף, לא יהיה אדם, כלום, אפס, ו- שקט גדול!!!
מחר יום חדש, אני רוצה להתחיל סיפור חדש, עם הרבה הרבה שמש ואור בעיניים,
-
2 תגובות
