דוח זמני
מבוא ריגשי למי שהייני.
מביט לאחור מחפש איפה ניפרם החוט הראשון מהמיתר של חיי. ילד שאוהב להתחלק ולתת מוצא עצמו מול חברה שרגילה ומעוניינת רק לקחת, ולדרוש ולרצות עוד ועוד..נסחט ריגשית..נישאר עם לשד…מרוקן…..יבש….חרב. כמעט ולא יוצר,יותר.למה? המגירה מלאה והלב ריק…מתגעגע לרגש, למגע,פוחד לחלום על אהבה..יבש המעיין חרב.. פעם עוד הייתה משמעות למוסר לכבוד בין הבריות והיום תרבות הכלום עוטפת נצרכת מייצרת כסף…להגדיל את הטימטום….והבורות תרבות של פלסטיק עטופה בחברה צרכנית קונה ומוכרת הכל חוץ ממה שבאמת צריך לצרוך..יש לי מקום של קבע בן הכסאות תמיד נופל ורק "חצי" מתאים למסגרות…חי בהמתנה ….תמידית ערגה תהומית…לתחושות מתות לאכזבות …ואולי לרגע אחד אמיתי וכנה ונכון…אור אחרון….
