סחרחורות

אני לא ממש מרגישה טוב. פתאום יש לי סחרחורות מוזרות. אני לא מכירה את עצמי מסוחררת. כשאני מסיטה את ראשי להביט לשמאל או לימין, נדמה לי שראשי מתעכב בביצוע הפעולה, בכמה חלקי שיניה. כשהוא מחליט סוף סוף לעקוב אחרי תנועתי, אני חשה מן ערבול פנימי שכזה. עם כל הפניית עיניים מתערער עליי עולמי. לוקח לי כמה פעמים כאלו להבין שמשהו כאן אינו כרגיל. בביקורי הבא אצל הרופאה אני מוודאת. ואכן, כן, זהו סימפטום של מחלתי המגוונת. רוחי נופלת. הנה, ויתרתי על הטיול השנתי, אני עושה לעצמי הנחות ועכשיו עוד משהו. ומה אם זה יחמיר? כבר ראיתי בחדר ההמתנה את חבריי לשם המפורש המתקשים בהליכתם ובשמירה על שיווי משקלם. עכשיו אני מתקשה לשמור על שיווי המשקל הנפשי שלי. אני משתפת את הרופאה בפחדיי. היא ממליצה לי לקבוע תור אצל הפסיכיאטר של המחלקה. "אל תיבהלי מהמילה פסיכיאטר", היא עונה למחשבותיי. "אני ממליצה לכל מאובחן חדש להיפגש איתו. הוא כאן לעזור לכל מי שזקוק לתמיכה נפשית והוא מאוד נחמד". תמיכה נפשית זה בשבילי. נחמד זה טוב. אני קובעת תור.