כשאני מתלונן

יוצא לפעמים שאנשים מתלוננים על המצב, על זה שלא מבינים אותם,
שנמאס להם כבר מהכל, אף אחד לא מבין אותי , אני אראה להם ואז הם יבינו את הטעות שלהם, וכולי וכולי.
הם מניחים – בטעות – כמה הנחות שגויות.
1 שלמישהו באמת אכפת
2 שרמת הסבל שלהם תרד לזמן מה ( מעבר לרגע ההתבכינות)
3 שהם היחידים שקשה להם.
4 שאין מה לעשות והם אבודים.
5 שאם הם יצעקו מספיק חלש או חזק , יבוא משהו להצלתם.

טעות.

1 לאף אחד לא באמת אכפת, 2 רמת הסבל לא פוחתת, 3 הם לא יחידים
שסובלים,      4 תמיד יש מה לעשות כדי להקל ,  5 ההצלה באה מבפנים ולא מבחוץ.

כמובן שאפשר ורצוי לחפש עזרה ותמיכה והכי חשוב לזכור , שתמיד תמיד
מצבי הלחץ והמועקה – כמה שהיא נראת נוראה לרגע – תמיד חולפים , עוברים.

ולכן : אם נוותר לעבר ( לא ניתן לו חשיבות יתרה כי הוא כבר רק זיכרון )
ולא ממש נכוון אל העתיד ( כי הוא לא עכשיו, והוא מפריע לנו לחיות את הרגע הזה במלואו)
אם נוותר לשני אלה , נוכל להתמקד

במה  ש כ ן              ולא במה  ש ל א .

אהבה לכולם ( כי בעצם ולמרות הכל , כולנו מחוברים.)   עידן