הצעד הראשון
עכשיו אני יודעת שהכדור בידי. אבל ממה מתחילים?
יש כל כך הרבה כיוונים? איך אדע מה יעזור לי? מה ירפא אותי? האם יש שם בכלל אי שם בחלל האדם הנכון או הטיפול הנכון שאליו עליי לפנות והוא הוא מקור תקוותי?
האינטואיציה הראשונית שלי היא לפנות החוצה. למצוא מטפל. אבל איך מוצאים מטפל טוב? בדפי זהב?
אני נזכרת בהילה. חברתי לספסל הלימודים באוניברסיטה. אני זוכרת שהילה עברה משבר בריאותי קשה. משהו בברכיים. היא לא יכלה ללכת. עכשיו מצבה הוטב. אני גם זוכרת שהיא סיפרה שלרפואה אין מה להציע לה חוץ מסטרואידים (רק זה לא), והיא הולכת לטיפול אצל "מישהי מצוינת".
אני מספרת לה הכל – כולל הכל. משביעה אותה לא לספר לאף אחד. הילה לא מתמוטטת מהשם המפורש. "וָאחד תיק יש עלייך עכשיו", היא מחייכת, כלמודת ניסיון. הילה מיד נרתמת לעזרתי. היא מספרת על סיפור ההחלמה שלה שכלל תרגילים יומיים לברכיים, קומפרסים של עלי כרוב ותפוחי אדמה, ועוד מכל טוב. היא גם ממליצה לי בחום על גליה. "באופן עקרוני היא מטפלת ברפואה סינית, אבל היא הרבה יותר מזה, את תביני". היא מקצרת.
אני קובעת תור ונוסעת לגליה. מצפה לפגוש… בעצם אני לא יודעת, רק יודעת שיש לי הרבה ציפיות. אם היא מרפאה סינית, אולי היא מהמזרח הרחוק? אני כבר מצפה לפחות לעיניים מלוכסנות, שיהיה משהו אותנטי. אם היא אמורה לרפא אותי וכל כך מקצועית, אז היא בטח אישה מאוד מרשימה, גבוהה, לבושה בלבן ומדברת בהטעמה כמי שנחה עליה השכינה.
את הדלת פותחת אשה. עיניים חומות, רגילות. לבושה בחולצת טריקו ירוקה ומכנס שחור. גובהה כגובהי (ממוצע ומטה…) כבת +40. אולי פחות, אבל לבת +20 שכמותי, כל מי שמבוגרת ממני ולו ביום יומיים היא כבר לפחות סבתא.
גם הדיבור שלה אינו יוצא דופן. אני משתדלת לא להתאכזב, הרי לא באתי להכיר בן זוג…
הפגישה הראשונה היא התשאול. נראה שגליה יודעת מה היא עושה. אני מספרת כל מה שצריך, מראה את הלשון ומושיטה את היד למדידת דופק. "יופי", היא אומרת. " מצבך טוב. אנחנו נבנה לך תכנית טיפול כוללת. הגעת אלי בזמן". זה נשמע נפלא, אני חושבת לעצמי. "אז תוכלי לרפא אותי?" נשאלת השאלה שלי. "אני מציעה", גליה זהירה, "שלא נתעסק עכשיו בריפוי או לא ריפוי. המטרה שלנו היא להשאיר אותך במצב שבו את עכשיו. הולכת, מתפקדת ומרגישה טוב. שהמצב הזה יישאר יציב וקבוע". המטרה הזו מוצאת חן בעיני. אני זורמת איתה.
גליה מאוד יסודית. בפגישות הבאות היא בונה לי תכנית תזונה. מסבירה לי על מאכלים כמו טופו ומוצרי סויה אחרים, את שמם טרם שמעתי כמו מיסו וטמפה. היא גם מלמדת אותי להכין סושי…
בהמשך היא מתרגלת איתי סוגי מדיטציה שונים, ומדברת איתי על שינוי אורחות חיים. כל זה היא עושה בין מחט דיקור אחת לחברתה ובשילוב טיפולי שיאצו. היא גם מגייסת ידיד שלה, המתרגל צ'י-גונג, וממסדת עבורי שיעור פרטי שבועי עימו בקליניקה שלה. (והוא בכלל מתכנת מחשבים…)
אני בשינוי.

- 0
- שתפו
דווחוהטיפול אליו פניתי היה היחיד ולא שילבתי טיפול תרופתי.
קשה לשים את האצבע על אלמנט זה או אחר שעזר, במיוחד כי היה זה תחילת המסע. אני חושבת שעצם ההתכוונות שלי לשפר את מצבי ולקחת אחריות על גופי וחיי היו חשובים. היו אלה הזרעים שנבטו מאוחר יותר. ההבנה שיש גוף, נפש ורוח ואל כולם יש לתת את הדעת - זה היה החידוש.
- 0
- שתפו
דווחו