האם יותר זה יותר טוב?

הקדמה מאפשרת לנו יותר ויותר אפשרויות, ניתן לראות את זה בסופר, בטלביזיה ואיפה לא. מישהו זוכר שהיה רק טלפון קווי אחד של בזק? והיום כמה חברות, מחירים, עסקאות, קווים, אלחוטיים, אינטרנטיים, לווייניים ואינני חושב שמישהו כיום יכול לכמת את כמות האופציות של סוגי מכשירים סלולאריים העומדים בפנינו, אינני מתמטיקאי דגול ולא אטריח אותנו עוד להתייחס גם לשילובים השונים שבין כל אופציות הטלפוניה העומדות בפנינו, בפני כל אחד ואחד מאיתנו.

לאחר שניסיתי לתת טעימה מהצפת האפשרויות התוקפת אותנו מדי יום, האם עדיין זה כל-כך טוב בשבילנו? לאחר שהקשבתי להרצאתו של בארי שוורץ על פרדוקס הבחירה, כבר אינני בטוח.
עם התקדמות הטכנולוגיה ותרבות השפע יותר ויותר דברים נתונים לבחירתנו. אנחנו לא חייבים להיות במקום העבודה בכדי לעבוד, קיימים הבלקברי, הפלאפון והלפטופ דרכם ניתן לעבוד מכל מקום. אפילו איך אנו נראים נתון לשיקולנו בעידן הניתוחים הפלסטיים. כשאנחנו בודקים את הדברים הללו לעומק, ריבוי האפשרויות אינו מביא ליותר הנאה וסיפוק מן הבחירה שלנו, ויש לכך מספר סיבות:

1. הצפת מידע מביאה לשיתוק – מרוב בחירה לא בוחרים כלום. לדוגמא: בניסוי אחד שבדק את המכירות של ריבה בארה"ב, הציבו פעם אחת 6 סוגים שונים של ריבה לטעימה חופשית וראו כיצד מכירות הריבה קופצות באופן משמעותי. בהמשך הציבו 24 סוגי ריבה שונים לטעימה חופשית ומצאו כי המכירות צנחו, קנו רק עשירית מכמות הריבות בהשוואה למגוון הטעימות הקטן יותר. עודף הבחירה שיתק את הקונים וגרם להם לא לבחור בכלל (בהמשך יתברר גם מדוע…)

2. אם עברת את השיתוק – אתה בוחר פחות טוב. לדוגמא: ערכו ניסוי שנערך בספיד-דייטניג (ערב אחד בו פוגשים בני זוג פוטנציאלים רבים). לפני הפגישות שאלו כל אחד מהם המאפיינים שחשוב לו למצוא בבת הזוג (רלוונטי לנשים וגברים גם יחד) והם פירטו: חכם, רגיש, עם הומור, אופטימי,עם רקע מתאים ועוד ועוד דברים וגם שיראה טוב. ככל שהיו יותר פגישות עם אנשים שונים, יותר אופציות, אנשים ויתרו על רשימת המאפיינים ופשוט בחרו במי שנראה טוב מכיוון שבחינה מעמיקה של אופציות רבות מידי היא מעייפת וכמעט בלתי אפשרית. אותם אנשים גם הצטערו מאוחר יותר על הבחירה הפשטנית אותה ביצעו.

3. אם הצלחת להתגבר על השיתוק וביצעת בחירה טובה – יש את נושא הסיפוק מהבחירה. תמיד יש את הספק, שיכלתי לבחור טוב יותר ולכן מרגישים רע עם הבחירה. גם לכך יש מספר סיבות:

א. חרטה – אתה בוחר משהו והוא טוב, האם זה מושלם? ככל שיש יותר אפשרויות קל יותר לדמיין אופציה טובה יותר עליה אתחרט. החרטה מורידה מהסיפוק והזיכרון מהחרטה מביאה לשיתוק בהמשך.

ב. הרווח ביחס לאלטרנטיבה – מה שבחרתי לא הכי טוב בכל המדדים, ככל שקיימות יותר אפשרויות יהיו אספקטים שיותר טובים בבחירה שלא בחרת – גם אם בחרת נכון המדד שטוב יותר באופציה אחרת, יוריד את הסיפוק מההחלטה. לדוגמא: בקניית מכונית גם אם בחרת באמת את המכונית המתאימה לך ביותר, תהיה מכונית שצריכת הדלק שלה טובה יותר, אמנם יש לה הרבה חסרונות אחרים (כמו מחיר, בטיחות, טיפולים וכו'), אך המחשבה שקיים מדד שטוב יותר באופציה בה לא בחרת מוריד את הסיפוק מהבחירה שכן ביצעת, שוב, גם אם היא אכן הבחירה הטובה ביותר.

ג. ככל שיש יותר אפשרויות הציפייה שלנו מהנאה ממה שבחרנו עולה. כשיש אופציה אחת איננו מצפים לשלמות, אך כשיש המון אפשרויות נראה לנו שהסיכוי שיש אופציה מושלמת, כזו שתהיה מדויקת ותתאים לנו בכל המימדים ושאם אתאמץ מאוד אפגע ואבחר את המתאימה ביותר בשבילי עולה. והסוף ידוע, ככל שהציפיות גבוהות, גם מוצר או בחירה טובה יכולה לאכזב. בעבר, שהיו פחות אופציות ואיכותן הייתה פחות טובה, לא ציפינו למושלם ואז נהנו והיינו מסופקים יותר מהבחירה.

ד. אשמה עצמית – למה לא בחרתי טוב? למה אין לי את האופציה הטובה? במידה ויש מעט אופציות ניתן להאשים את ההיצע, אין מוצרים טובים וזו אשמת המדע, העולם וכו' (האשמה מופנית כלפי גורם חיצוני), אך במידה ויש אופציות רבות, גורם השליטה הפנימי מתחזק, האשמה על כך שאינני מרוצה ומסופק מהבחירה היא אשמתי הבלעדית, כי "לא ייתכן שמתוך 200 המכוניות המוצעות לי לא בחרתי את זו שתהיה מושלמת בשבילי ואהיה מסופק ממנה לחלוטין". אם כל כך הרבה אפשרויות – אין תירוץ לכך שלא אבחר משהו מושלם.

כל הגורמים הללו מביאים לכך שהקדמה וריבוי האפשרויות דווקא אינם מביאים ליותר הנאה וסיפוק.

במבט חטוף נראה כי פרדוקס הבחירה נמצא במוצרי הפנאי והשפע בלבד, אך האמת היא שהוא קיים בכל מקום. כן, גם בתחום הבריאות. מודל יחסי הרופא-מטופל החדש מאפשר למטופל יותר בחירה ומטיל עליו יותר אחריות. פרדוקס הבחירה נמצא בקופת החולים אליה משתייכים, ברופא בו בחרנו, בתרופה… ובעצם בהכול. לא סתם אנו יכולים לראות כעת אפילו בטלוויזיה המסחרית הפופולארית פרסומות לתרופות במרשם רופא. גם חברות התרופות מכירות בכוחו ההולך וגדל של המטופלים. אך עם הכוח והבחירות מגיעות גם הספקות, המחשבה שלא בחרנו את הטוב ביותר מגיעה בקלות ככל שרבות האופציות העומדות בפנינו. ישנם אנשים שריבוי האופציות מבלבלות אותם, לפעמים אני נתקל באנשים שהלכו לכמות דו-ספרתית של חוות דעת נוספות ויותר נפוץ מכך "מחשבות האילו", אם הייתי פונה למומחה מוקדם יותר? אם הייתי בוחר בתרופה השנייה? אם הייתי יודע על הטיפולים הללו? ומכיוון שאכן קיימות אופציות רבות אנחנו מאמצים את שגיאת החשיבה הטוענת :"שאם נבדוק ונחשוב הרבה נגיע אל הפיתרון המושלם". תרבות השפע מביאה אותנו לחשוב שקיימת בחירה מושלמת, למרות שזוהי אשליה ולא יותר. עלינו להכיר בכך. במקום לחפש אחר הבחירה המושלמת יש לשאוף לבחירה הטובה דיה בשבילי בהתאם לידע הסביר שיש ברשותי.