ההיסטוריה של ההשמנה (מאמר מהלנצט)
האם השמנה היא באמת רק תופעה של ימינו? סימפטום רפואי של חברה מערבית חולה המוצפת בשפע מזון עתיר קלוריות?
או, אולי זה ביטוי לא בריא לנטיה הטבעית להשמנה שהיא הכרח אבולציוני להישרדות במצבי אספקת מזון לא קבועה?
רבים מאיתנו בייחוד אלה העוסקים בתזונה ובהשמנה מניחים כי אבותינו היו דוגמה ומופת לאורח חיים בריא, וגם עם תובנות תזונה מוגבלות, אבותינו מתקופת האבן המאוחרת בטח ניזונו מדיאטה מייטיבה שהכילה גרעינים, אגוזים, ירקות ופירות ולפעמים גם בשר.
ויותר מזה, הם בטח עסקו גם בפעילות גופנית אינטנסיבית כל יום להשגת המזון.
נראה שהעובדות ההיסטוריות מצביעות על נתונים קצת אחרים שלא תמיד מתאימים לדימוי הנוסטלגי של אנשי תקופת האבן בייחוד לנוכח האמנות הקדומה שנוצרה עוד הרבה לפני שחקלאות היתה חלק מהתרבות.
במאי 2009 פרסם העיתון NATURE מאמר על תגלית פסלוני השנהב מתקופת האבן, בערך מלפני 35000 שנה בגרמניה. ואלה הם אולי העדות הראשונה להשמנה.
למה היו פסלונים קדומים אלה שמנים?
עוד פסלוני ונוס שמנים נמצאו באיזורים שונים באירופה, רחוקים אלפי קילומטרים וגם אלפי שנים אלה מאלה.
אולי אלה היו פסלונים שתארו את מבנה הנשים בפועל?
בישראל נמצא בגולן אפילו פריט אמנות של הומיניד, עתיק יותר שתאר את "ונוס בריכת רם" גם היא כשמנה ומימצאים אלה הם נורא עתיקים, לפני חצי מיליון שנים (230000-500000 BCE).
וגם במרוקו נמצאה מזכרת מאד עתיקה של ונוס טאן-טאן, מתקופה שלפני התהוות ההומו ספיאנס, האם גם ההומו-ארקטוס (Homo erectus) סבל מהשמנה?
למה הנשים שמנות? הספקולציה התמקדה ברעיון שתיאורי השמנה קדומים אלה מייצגים סמלי פוריות ולכן עוצבו עם הגזמה בהשמנה.
אבל בפועל כל פסלוני הוונוס מהמקומות והזמנים השונים בעולם נראים כמו צורות השמנה עכשוויות, עם קפלי שומן בבטן ושדיים גדולות ונפולות, הם גם לא נראים כמו נשים בהריון. זה מוביל את הפרשנים לאינטרפרטציה יותר חופשית.
הם מציעים להבחין בתפוצה הטבעית של מצבי השמנה גם לפני המון שנים.
ואמר את זה לפני 70 שנה החוקר האוטין (Hautin) – השמנה היתה עובדה כבר בתקופת האבן, לפחות אצל נשים.
דמויות וצורות השמנה אכן נראו בכל הזמנים ונכון שהן נהיו יותר נפוצות אחרי התפתחות החקלאות (לפני 12000 שנה). אפילו חַתְּשֶׁפְּסוּת מלכת מצרים מלפני 3500 שנה היתה כפי הנראה שמנה ואולי אפילו עם סוכרת.
גם היפוקרטס, אבי הרפואה, מציין את תופעות הלוואי המזיקות של השמנה. ביצירתו On Airs, Waters, Places הוא מספר למה הילדים היו שמנים, בעיקר כי הם לא זזו כל היום והוא גם מחבר את ההשמנה עם בעיות מיניות.
מעניין שהוא מציין אפילו את פרדוקס ההשמנה (שרק עכשו מתחילים להפנות לו תשומת לב בחברתנו) ורואים את זה בכתביו שאחרי שהוא מונה את הבעייתיות של השמנה הוא מוסיף שתמותת פתע יותר שכיחה בין הרזים.
ב-שנת 25 BCE מציע הפילוסוף צלסוס על מתינות בתזונה ובמאה הראשונה מציין פלוטארכוס שהרזים בדרך כלל בריאים יותר, הוא מסביר שהגוף הוא כמו אניה שכדאי לא להעמיס עליה יותר מדי.
קצת אחר כך מספר גלן הרופא היווני הקדום איך הוא גרם לשמן לרזות וזאת על ידי ההמלצה לרוץ כל בוקר עד שיזיע נורא.
ולמרות כל הנ"ל רק בסוף המאה ה- 18 החלה ההיסטוריה המסודרת של ההשמנה. הרופא תומס שורט מציין שהוא לא מאמין שאי פעם היתה ההשמנה כל כך שכיחה וארבעים שנה אחר כך מתאר ג'יובני בטיסטה מורגאגני מחקרי עומק אודות שמנים כולל קשר להיצרות העורקים שנמצא בניתוחי מתים.
בשנת 1829 מתפרסם ויליאם ואד (Wadd) מנתח המלוכה, בפרסום Cursory Remarks on Corpulence or Obesity Considered as a Disease המתאר את החולי שבהשמנה ומאז לעשות דיאטה נהפך נושא שכיח.
הראשון שפרסם על דיאטה דלת פחמימות הוא ויליאם בנטינג Letter on Corpulence ואת הספר שלו שנכתב ב- 1869 אפשר לקנות גם היום. הצלחתו של בנטינג נבעה מכך שהדיאטה הביאה מזור טוב יותר מהרבה תרופות שהיו אז זמינות.
למרות שעברו כמעט 150 שנה מאז, לא הרבה השתנה ונראה שגם בימינו זה ככה, התזונה הנכונה מובילה להבראה הרבה יותר מתרופות הרזיה.
גם בתדמית השמן לא חל שינוי רב במהלך השנים, אם מתבוננים ב- 8000 הפסלים בגודל האמיתי של הקיסר הסיני קין, שנוצרו לפני יותר מאלפיים שנה, יש רק אחד שהוא שמן והוא של דמות הבדרן להבטיח שהקיסר יוכל לצחוק על מישהוא גם אחרי מותו.
אפשר להסיק מהעבר שהפוטנציאל של להיות שמן הוא בוודאי לא חדש אבל מגיפת ההשמנה והיקפה בהחלט שייכת לימינו.
The Wadd Society האגודה שנוצרה על שם ואד שמה לה למטרה לחקור את ההיסטוריה של ההשמנה וכותבי מאמר זה דוד האסלם וג'ורג' בריי הם ממיסדיה.
The Lancet, 2010, 376(9735), 85-86
אני חושבת שכדאי ליידע את מנהלי Wadd Society שלמרות שכותבי המאמר מתייחסים רק למאה ה- 18 כתחילת הרפואה המסודרת, אי אפשר שלא להזכיר את הרמב"ם שכבר במאה ה- 12 אמר שהמילה בריאות מתכוונת לציין:
ב ולם
ר וגזו
י פחית
א וכלו
ו יגביר
ת נועתו
