אין לי מקום בעולם…גם אני ילדה של אף אחד….

 ופתאום כשהמשקל עולה – מרגישה ביתר שאת את מה שמרגיש לי תמיד, אין לי בעצם מקום בעולם הזה, ועכשיו אני מרגישה שה40 קילוגרמיי תופסים מקום, הרבה מקום, הרבה מדי… ואין מי שמוכן לתת לי את המקום הזה…עולם זר ומנוכר, ועכשיו כשאני  בולטת יותר בפיזיות שלי, בחיוניות שלי אין מי שאוהב את זה, כנראה כשאני שקטה בפינה לא משמיעה קול – זה פחות מעיק, כנראה שכשזה לא אני באמת – זה מתקבל יותר,
ולא, אני לא מדמיינת וזה לא רק בראש שלי – הנה לדוג' הפוסטים האחרונים שלי -כמעט ולא זכו לתגובה, דווקא כשמתחיל להיות יותר טוב, וזו הוכחה אחת מיני רבות.
ואני לא כועסת עליכן חברות, זה רק משקף לי כמה המקום הבטוח שלי -זה דווקא כשאני אינני נראית, חולה, שקטה, חסרת אונים… 
אבל, אני לא רוצה עדיין לזרוק את כל עבודת הכפיים שלוותה בהמון דם, דמעות ויזע -לריק.
אני אמשיך לנסות -עד אשר לא אוכל יותר… או שאולי, אולי…אולי בסוף גם אמצא לי מקום, מקום קטן בקצה העולם, אפילו כוך עבש, שיקבל אותי בידיים מושטות, ובהמון אהבה וקבלה  ???
אולי?????? ואולי גם לעולם לא… שמא אינני ראויה, אינני שווה מספיק, וכבר נחרץ גורלי???