בחירת בן/בת זוג

בחירת בן זוג הינה בעיה קשה מאד.
אם היינו יכולים לבחור בן זוג, לחיות איתו או איתה כמה שנים. ואז לחזור שוב לאותם שנים ולחיות אותם מחדש עם בן זוג אחר ולהשוות.
ולבחור מבין השניים או השלושה או העשרה.
הבחירה הייתה פחות קשה. אבל חיינו הם חד פעמיים, וכל החלטה שלנו היא גורלית.
לכל היותר לאחר עשר שנות נישואין אוכל להתגרש אבל לעולם לא אוכל לחיות עם האשה השניה כשאני בגיל עשרים וחמש, או כשאין לי ילדים עם האשה הראשונה, ובודאי שלא אוכל להשוות או לבחור את המתאים לי ביותר מבין השתים.
יכולת הבחירה לפני רכישת מכונית או שמלה הרבה יותר גדולה. אפשר למדוד לנסות לבדוק ולהחליף.
אז מה עושים?
איך מוצאים בן זוג מתאים?
זה עניין למזל?
למי שלא אוהב לחשוב, זה עניין למזל. למי שלא מוכן להתאמץ גם המזל לא יעזור.
הסיבה לכך די פשוטה.
אין דבר כזה בן או בת זוג מתאימים, בני אדם אינם חלקי פאזל. לחלקי פאזל יש רק ארבע צדדים אליהם יש למצוא התאמה, לבני אדם מאות ואלפי תחומים ונקודות.
ויתרה מזאת, חלקי פאזל נשארים תמיד באותה צורה, בני אדם, משתנים כל הזמן.
אז אם אין התאמה בין זוגות, איך בכל זאת יש זוגות שחיים ביחד?
זה נכון שאי אפשר למצוא מראש, מישהו שיתאים במאה אחוז ואף אם כן הוא או היא ישתנו במשך הזמן, אבל ניתן בהחלט לבנות ביחד התאמה.
במהלך הקשר, אם זה קשר של נישואין, חיים משותפים או כל צורה אחרת, ניתן לבנות התאמה.
יחד עם זאת יש בכל זאת כמה נקודות שניתן לראות בהם נקודות חשובות לצורך התאמה, נקודות שבהיעדרן קשה וכמעט בלתי אפשרי, לעיתים, לבנות בהמשך התאמה.
הכוונה להמצאות על אותה רמה פחות או יותר. וזה כולל יכולת שכלית, בגרות נפשית, ואולי גם מעמד סוציו אקונומי (כלומר, לא רק רמה כלכלית אלא משולב עם רמה חברתית).
אין הכוונה למדידה מדויקת והשוואה של מבחני I.Q. או כמות הכסף בבנק, אלא הכוונה שלא יהיו פערים קיצוניים מדי.
יש אולי דבר נוסף. וזה בחירת בן זוג שהמערכת החיסונית שלו שונה משלנו. לכל אדם יש נוגדנים ועוד אמצעים למלחמה במחלות, יש כאלה המחוסנים באופן טבעי, גנטי, כנגד מחלות כאלה ויש כנגד אחרות.
אם לבן הזוג יש מערכת חיסונית שונה משל בת זוגו, כלומר נוגדנים למחלות שונות משל בת הזוג, אזי לצאצא יהיו יותר מחלות שהוא מחוסן מפניהם, גם המחלות שהאם מחוסנת מפניהם וגם המחלות שהאב מחוסן מפניהם.
אם המערכת החיסונית דומה, תהיה חפיפה בין החיסונים ולצאצא יהיו חיסונים רק מפני מספר מחלות דומה לשלאמו או אביו.
אז לפני החתונה צריך לבדוק התאמה גנטית?
אין צורך לעשות בדיקת דם כדי לענות על שאלה זו. צריך לזכור כי בני אדם התפתחו במהלך האבולוציה מאותו מקור ממנו כל בעלי חיים התפתחו (אין כאן סתירה בין התיאור הזה של היווצרות האדם לבין האמונה הדתית. אף אחד לא יודע איך אלוהים ברא את האדם, זה שבראו בצלמו ובדמותו לא מבטל את האפשרות שהכלי שעשה בו האל שימוש, לא היה כלי האבולוציה). ויש לנו אותם אינסטינקטים ראשוניים.
כולנו שמענו לא פעם על זכרים או נקבות המריחים ממרחקים את בני זוגם. גם לבני האדם יש חוש ריח מצוין, אלא שאנו ממעטים להשתמש בו. מחקרים הראו שנשים נמשכות לריח זיעת גברים בריאים שהמערכת החיסונית שלהם שונה משלהם.
כלומר כל שעלייך לעשות, תני לו חולצה נקיה שלא עברה כביסה ריחנית. לאחר יום אחד שבו לא ישתמש בשום דאודורנט, הריחי את החולצה.
אהבת – זה האיש שלך. לא אהבת – תשקלי. נגעלת – הישמרי מפניו.
הדבר נכון גם לגבי נשים. כך שבבחירת בן זוג מתאים, לא רק לשכל ולרציונליות יש מה להגיד, אלא גם לתחושות הבטן, גם לאינטואיציה. וצריך ללמוד להקשיב לה.
מעבר להתאמה הבסיסית איך בונים התאמה? לצורך בנית התאמה, קיבלנו מהטבע מתנה. וזו המשיכה הפיזית. המשיכה הזו נועדה לשמור את בני הזוג ביחד עד שבונים להם את ההתאמה.
כמו שכתב יהודה עמיחי ז"ל:
"הגוף הוא הסיבה לאהבה, אח"כ הוא המבצר השומר על האהבה…".
פרוט ניתן לראות בעמוד על האהבה (מה זאת אהבה). בתקופה הזו בונים ביחד מערכת יחסים. מערכת המושתתת על חוויות משותפות, התנסויות משותפות, מחשבות ושיחות. נישואין אינם רק אקט דתי או רשמי אלא גם ובעיקר קשר חברי.
ואם לא נבנתה התאמה בהתחלה, אז אורזים מזוודות ונפרדים?
לא הכל אבוד.
תמיד ניתן לבנות מחדש. יתכן והתנאים ההתחלתיים נוחים יותר, ויתכן שלא. אבל תמיד, כמעט, אפשר לעורר את היכולת והרצון לבנות את החברות בין בני הזוג (כמו שנאמר במקורותינו: "לעורר את האהבה עד שתחפץ". כלומר להיות אקטיביים ביצירת האהבה ולא לחכות שתיפול עלינו משמים).
לא תמיד קל לעשות זאת לבד. לעיתים המשקעים הכעסים המריבות, עומדים בין בני הזוג. אפשר להיעזר באיש מקצוע. בפסיכולוג, במטפל משפחתי או זוגי.
לא פעם, כשיבואו בני זוג לייעוץ, יפנה הפסיכולוג אחד מבני הזוג לפסיכולוג אחר. אם להערכתו הבעיה שביניהם נובעת מקושי אישי או אישיותי של אחד או שני בני הזוג.
מבחינת תחושת האמון שיוצר המטופל במטפל, לא רצוי ובלתי אפשרי שאותו מטפל יפגש עם שני בני הזוג כמו שלא נכון שאותו מטפל יטפל בשני אחים, בשני חברים קרובים, בהורה וילדו. הכוונה לטיפול דינמי עמוק. שיחות הדרכה להורים וטיפול בילד, בודאי שכן, טיפול זוגי בודאי שכן.

- 0
- שתפו
דווחובתורה כתובוייצר ה' אלוהים את האדם, עפר מן האדמה, וייפח באפיו נשמת חיים . . . "
בראשית ב', ז'
- 0
- שתפו
דווחושלום לך יפעת1,
אכן עניין הפרומונים (הריח) מרתק. נראה לי שזה מלמד אותנו על מהות בחירת בן הזוג. השלב הראשון כאילו לא נתון לנו. אנו מאמינים כי אנו נמשכים למישהו בשל טוב לבו יפי תוארו ועוד פרמטרים שרצים לנו בראש, ובעצם המשיכה הינה על בסיס ביולוגי הורמונלי. ובזמן זה שאנו כה נמשכים, אנו מאבדים יכולות תפיסתיות. לא רואים חסרונות בזולת, לא רואים פגמים. הביולוגיה והטבע עושים יד אחת ללכוד אותנו. כמו במיתולוגיה היוונית, שבה מופיע קופידון, שהוא קונקרטיזציה של המושג המופשט כמו התאהבות בשל משיכה הורמנאלית.
לאחר שמתאהבים, אזי מתאמנים על בניית ה
- 0
- שתפו
דווחווגם כתוב בצלמו ובדמותו. וכי יש לאלוהים צלם? לא גוף לו ולא דמות הגוף. אבל כן ניתנו לנו הוראות הפעלה של גופנו. למשל נכתב: על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באישתו והיו לבשר אחד. רצה לומר כי בטרם יעשה אדם מעשה ויתחבר עם בת זוג, עליו לעבור פרוצדורה נפשית של התנתקות מהוריו. של גדילה והתבגרות.
יש גם הבנה לכך שיש משיכה חייתית כמעט לא ברת כיבוש. בפרשת אשת יפת תואר, שם מדובר על מלחמה שבה רואה איש מישראל אשה יפת תואר וחושק בה. לא אומרים לו, אסור. תתאפק. אומרים לו מותר אבל עליה ללכת לביתה לשבת שבעה על בני משפחתה לגזור שערותיה
- 0
- שתפו
דווחוציינת כי את מתקיימת מקצבת נכות וגרה עם אימך. אולי הצעד הראשון יהיה מציאת עבודה. איני מכיר את מצבך וייתכן כי פיזית אינך מסוגלת לעבוד במשרה מלאה. גם משרה חלקית חשובה. ואפילו אם קיצבת הנכות גדולה יותר ממה שתרוויחי בעבודה, עדיף לעבוד. משום שהרווח בעבודה אינו רק כספי. בין שאר הרווחים בעבודה זה לצאת ולהכיר אנשים.
כרגע את מתגוררת עם אמך. אני מניח שגם זה נובע מאילוץ כספי. אך אני בטוח שמלבד האילוץ הכספי זה משרת אצלך עוד כמה דברים. כמו הצורך העמוק להיצמד לאמא. יחסי שנאה-אהבה שלך אליה, גורמים לכך שתפחדי להתרחק ממנה שמא מחשבותייך
- 0
- שתפו
דווחו