על סכרת ומודעות בשנה החדשה

 על סכרת ומודעות בשנה החדשה
סכרת הינה מחלה שנובעת מאורח חיים לקוי. רוב חולי הסכרת מתגלים במהלך בדיקות דם שגרתיות, כאשר הם באים לרופא והוא מבחין ב: השמנת יתר, הסטוריה משפחתית של המחלה, נבדק שעבר את גיל ה-40, כאשר הנבדק לא מרגיש טוב או כאשר הוא מציג תסמינים של סכרת: צמא מוגבר, שיתון מרובה גם בלילה, רעב לא נשלט ועוד.

גם לאחר הבדיקות והאבחון קשה לאנשים להודות שהם נוטלים מעתה חלק בתחלואי אורח חיים לקוי המאפיינים אנשים רבים. הרבה ממאובחני הסכרת אינם קולטים שמעתה מוטלת עליהם האחריות לטפל בעצמם באופן שונה מקודם, ואם יקחו אחריות מלאה על מצבם ויערכו את השינויים הדרושים, הם יכולים להציל את בריאותם, ולחזור למעגל הבריאות.

תחילת המחלה הינה שלב הניתן לתיקון באופן מלא, בתנאי שעורכים שינויים ברורים באורח החיים. אין זה כך כאשר הבעיה נופלת בין כסא הרופא לתודעת החולה. הרופא ירשום כדורים והחולה יחשוב שעכשיו הכל בסדר כי הוא יבלע אותם. זו אינה נטילת האחריות הנכונה! והיא גם לא תוביל לרפואה הנכונה.

התנהלות כזו "מרדימה" את המצב בתודעת החולה. הוא חושב שהכל בשליטה עכשיו כי הרופא מודע למצב והחולה נוטל את הטיפול המתאים. בנוסף, המלצות התזונה ואורח החיים הניתנות הן כלליות מידי ורוב האנשים מפרשים אותן באופן הנוח להם:
1. לעסוק בפעילות גופנית אך לא לשנות תזונה.
2. לשנות תזונה ללא פעילות גופנית.
3. להמנע מכמויות של ממתקים אבל להמיר אותם בתחליפים, ולא לשנות את התזונה

פרשנות זו נובעת מכמה היבטים אך בעיקרה עומד מניע הרבה יותר בסיסי – חוסר אמון ביכולת לעשות שינוי מהותי בחיים. חשש זה הוא טבעי והינו נחלת הכלל ולא מאפיין רק חולי סכרת. עם זאת הוא נובע מחוסר ידע לגבי עקרונות תזונה ומידת השפעתם על איכות חיינו.

אנחנו אכן הרבה יותר ממה שאנחנו אוכלים, אבל מה שאנחנו אוכלים יכול לעזור לנו להיות הרבה יותר ממה שאנחנו. אמרה אדל דייויס (1904 – 1974)- סופרת שהייתה מחלוצי התנועה לתזונה בריאה בארה"ב, אמרה וצדקה.

התקופה של תחילת שנה חדשה היא תקופה שבה כולנו מחליטים "לקחת את עצמנו בידים" זה הזמן לקחת אחריות על בריאותינו.

המשך יבוא….

שנה טובה ומתוקה מממני

ציפי בר

 המרכז להכוונת תזונה