מקום בעולם…

היום היה יום מעורב,שמחה מהולה בדיכאון-כי הצד הדיכאוני לא נותן לי להיות או להרגיש טוב לגמרי.
אתמול עשיתי משהו לא טוב.לא תקין-לא בריא.
אתמול יריתי לעצמי ברגל.אני יודעת ומכירה את המקום הזה,בשנייה לפני קו הסיום אני מאטה ונותנת למישהו אחר להיות במקום הראשון.
אני,אני רגילה למקום שני ,שלישי,-לא הראשון.
אני מורידה מעצמי ציפיות מההתחלה-מונעת מעצמי להגיע לסיטואציה שבה יכול להיות לי סיכוי בכלל לנצח.יורה לעצמי ברגל.וזה ההרס העצמי-מודעת לעובדה הזאת ובוחרת בהרגל המגונה הזה כל פעם מחדש.העניין הוא שזה כבר לא אני-מרוב שאני רגילה כבר לדפוס החוזר הזה שאני לא יוצלחית,שבחיים אני לא אגשים את המטרות שלי אז אין טעם לצפות מההתחלה.הבעיה היא שאני לא מצליחה אחרת-לא יודעת אחרת.
הייתה לי אפשרות להוכיח את עצמי היום.הייתה לי אפשרות להתקדם,להגיע למקום יותר טוב ששבוע אני כבר רוצה ומתכננת עליו,ואתמול אחרי שבוע שלם שבו אני מתנהגת למופת-דבר שאם תשאלו אחרים הוא לא טריוואלי בכלל,אחרי שבוע שאני כמו בובה כמו-רובוט.רובוט שמן שעושה מה שהצוות רוצה ומה שצריך אחרי שבוע של מאמץ ואיפוק עצמי מטורף,הייתי חייבת לעשות משהו שיכתים לי כל העבודה הקשה שעשיתי- חייבת-גם אם אני לא רוצה זה יוצא,אני רציתי להתקדם-אבל הדפוס החוזר של ההלקאה העצמית הכישלון המכוון-ההרסני שמונע ממני להשיג כל כך הרבה דברים,שאי השגת הדברים האלו רק מחזקים את תחושת הסתמיות שלי,תחושת הכישלון שלי כבן אדם,החוסר מוטיבציה שלי לחיים,לשאוף למשהו.יש שאומרים שאדם ללא שאיפות לא יכול לחיות הרי זה הגורם שמניע אותנו שגורם לנו להמשיך הלאה להתקדם בחיים להגיע למשהו.ואיך אני יכולה להגיע למשהו אם אין לי את הדבר הבסיסי הזה,השאיפה בסיסית,רצון לשאיפה אפילו.אני מונעת מעצמי עוד לפני שניסיתי.
אז אתמול באמת הרסתי, עשיתי דבר שלא צריך לעשות ותפסו אותי על זה.שילמתי על זה 350 קלוריות אקסטרה-אבל מעבר לזה אכזבתי את עצמי.נכנעתי אליה שוב בדבר כל כך מטופש,כל כך חסר משמעות,אבל הקול הזה שבי כל כך שלט בי לקח לי את היכולת להבין מה קורה-ובשניה אחרי אני מוצאת את עצמי מוציאה את זה ממני,מהגוף שלי-ומונעת ממני להתקדם.
אבל למה?למה אני כל כך מפחדת שיתגשם כל מה שאני רוצה?מה יקרה אז?הרי אני כבר יודעת שזה התת מודע שלי חוזר לדפוסים ההרסניים,מודעת לעובדה שאני מבועתת ממה שיקרה אם אני לא אכשל בכוונה- להיפך אם אני אצליח.
אם אני אצליח תהיה לי הרגשת סיפוק רגעי ולאחר מכן כל הרגשות ההרסניים יגיעו ויגידו "מה היית ילדה כל כך טובה שהם קידמו אותך אז זה אומר שתשמיני,זה אומר שאת משתפת פעולה-אבל לא-את מרדנית מה קורה איתך תתאפסי את תשמיני.תמרדי!"
ומה זה להיות במקום הראשון?מה יקרה אם אני אהיה במקום הראשון?מה זה מקום ראשון?כל תשומת הלב מופנת אלי,אני מושלמת,אני צריכה לעמוד בציפיות של כולם,צריכה לשמור על המקום הזה-כל הזמן עם היד על הדופק.ואני-אני לא. אני מנמיכה ציפיות שלא יהיו אכזבות ממני,לא רוצה את כל תשומת הלב הזו.כמובן שאני מבועתת רק מהמחשבה שאני אהיה במקום הראשון כי אני לא יודעת איך להתמודד עם ההרגשה הזו-ושוב-תת מודע-דפוסים ישנים.
ואיך זה שאתה תופס מקום בלב של בן אדם?אני למשל לא מכירה את זה,לא יודעת מה זה.אני מילדות הודחקתי לצד,מילדות המקום שלי נלקח,ולפיכך למדתי לא לדרוש מקום אצל אף אחד,לא לתפוס מקום,אפילו לא לנסות להלחם על המקום שלי-רואה טיפה תחרות-מתרחקת,
אני לא יודעת מה זה שיש לי מקום בטוח בלב של אדם,מקום שאף אחד לא יכול לקחת,מקום ששמור רק לי ואף אחד לא יגזול אותו.
לא יודעת.
אז אני משליכה את זה על כל מי שבקשר איתי-עושה מבחני אמינות,מבחני אמת,מבחנים שיראו לי שאין לי באמת מקום אצל אותו אדם כי הוא עשה ככה וככה.ויודעת עמוק עמוק בפנים שזה משהו דפוק אצלי,ושמבחינתו אני נמצאת אצלו בפנים והמקום שלי אצלו מובטח בלב.
אבל לכו תסבירו את זה לאדם שלא מצא את המקום שלו בעולם הזה…