מחול השדים חוזר – אינקרטינים

בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה חדשה בספרות הרפואית, שהיא אולי תגובה פסיכולוגית לביקורת שהוטחה בעבר בחוקרים ועורכי עיתונים רפואיים על שאננות יתר.
בעבר הייתה בקורת על כך שתופעות לוואי של תרופות דווחו במאוחר והיו תרופות כמו Vioxx, Avandia Benfluorex אשר ליצרנים היה מידע מצטבר על שיעור בלתי סביר של תופעות לוואי אך הדיווח נדחה עד שהמידע הגיע לציבור ואז התרופות הורדו מן המדפים.

כיום, לעומת זאת, חוקרים חשים מעין דחף עז לדווח על תופעות לוואי עוד בטרם יבשה הדיו על האישור להכנסת התרופות לשימוש.
לקלינאים יש לעיתים הרגשה כי ככל שתרופה או קבוצת תרופות יעילה יותר וגורמת לשינוי לטובה בולט יותר במהלך המחלה כך ממהרים לדווח על תופעות לוואי על מנת לשפוך צוננים על ההתלהבות.

הדוגמאות הבולטות ביותר בשנים 2008-10 היו הדיווחים על החשש לגרימת סרטן ע"י אינסולין בכלל וע"י אינסולין – לנטוס בפרט אולם,
בניתוח המחקרים שהעלו טענה זו לא נמצאו הוכחות כי אכן קיים סיכון יתר לסרטן בטפול זה.
התרופות היעילות והבטוחות ביותר לטיפול ביתר לחץ דם הן מקבוצת חוסמי הרצפטורים לאנגיוטנסין (תרופות כמו אטקנד, דיאובן, אוקסאר) והנה גם לגביהן הועלתה הטענה כי הן גורמות לסרטן. ושוב, כמו בנושא האינסולין , ניתוח של המאמרים הראה כי בכולם דובר למעשה על תרופה אחת בלבד מתוך הקבוצה (טלמיסרטן – תרופה שאיננה בשימוש בארץ), וגם לגבי תרופה זו התוצאות היו חסרות משמעות.

הקבוצה החדשה של התרופות לאיזון הסוכר, האינקרטינים, משלבת מספר תכונות מאד חיוביות לגבי המטופלים בעיקר העדר עליה במשקל בתהליך שיפור האיזון וכן העדר היפוגליקמיה, והנה גם על קבוצה זו יצא קצפם של החוקרים.
קבוצת חוקרים מקליפורניה טוענת כי השימוש בתרופות מקבוצת האינקריטינים (למעשה נבדקו שתי תרופות בייטה, וג'נוביה) כרוך בעליה משמעותית בסיכון לפתח דלקת לבלב, סרטן לבלב וכן סוגי סרטן אחרים.

הקביעה הגורפת כי חלה עליה בכל סוגי הסרטן היא המעוררת את החשד המידי כי יש בעיה בשיטת איסוף הנתונים.
ניתוח המחקר מראה כי זה איננו מחקר פרוספקטיבי אקראי אלא איסוף נתונים מדווחים שהועברו ל FDA (סוכנות המזון והתרופות בארה"ב) מרופאים שונים על תופעות לוואי של תרופות.
כיוון שכל חולה מקבל בדרך כלל מספר תרופות אי אפשר לדעת איזו תרופה, אם בכלל, אחראית לדלקת לבלב או לסרטן כלשהו. ידוע היטב כי בסוכרתיים יש עליה בהיארעות דלקת לבלב וסרטן לבלב לכן אף שקל לייחס כל מחלה לטפול התרופתי אין כל נתונים שיתמכו בהנחה כזאת.

יתירה מזו, לגבי תרופות חדשות קיימת תמיד ערנות יתר ונטייה מובנת לדווח על מה שנתפס כתופעות לוואי.
הטענה כי סוגי סרטן שונים נגרמו על די התקופות מקבוצת האינקרטינים בעייתית מאד כיון שתרופות אלה נמצאות בשימוש רק שנים ספורות, זמן קצר מכדי שיספיקו לגרום לשינויים בחומר הגרעיני ולהשרות היווצרות גידולים.

הדרך היחידה לבדוק אם יש היארעות יתר של מחלה או סיבוך כלשהו מתרופה היא לבצע מחקר פרוספקטיבי בו החולים יחולקו אקראית לכאלה המקבלים את התרופה לעומת פלצבו או תרופה אחרת. לאחר מספר שנים, ההשוואה בין שתי הקבוצות יכולה להניב תוצאות.
דיווחים אקראיים הנאספים לאורך זמן אינם מעידים דבר וחצי דבר.

כל הגופים המאגדים רופאים המטפלים בסוכרתיים, חוקרים אפידמיולוגים, בהם המועצה הלאומית לסוכרת האגודה הישראלית לסוכרת מתקוממים לנוכח הפרסום הבלתי אחראי.

התרופות מקבוצת האינקריטינים הוסיפו מימד חדש ליכולתנו להתמודד עם הקושי להשיג איזון טוב של חילוף החומרים של הסוכר, למנוע עליה במשקל ולמנוע היפוגליקמיה.
תוצאות מצטברות של מחקרים פרוספקטיביים רבים שבדקו תרופות שונות מקבוצה גדולה זו בהשוואה לתרופות אחרות לא הראו עליה בהיארעות סרטן או דלקת לבלב.
אין כל סיבה להימנע משימוש בתרופות אלה.