נקודת שיא
צריכה את הידיים החזקות והגדולות של סבא.
שירימו אותי על כתפיו כדי שאוכל לראות את הדברים מפרספקטיבה טובה יותר.
צריכה להפליג בדמיוני לנקודה כלשהי בעתיד בה דברים יהיו טובים או לפחות בהירים יותר
כדי שאוכל לשאוב קצת כוחות למסע הבלתי-נגמר הזה.
צריכה לחזק את השירים בבטן ממליון סיבות
אבל אתייחס רק לסיבולת בספיגת האגרופים בתהליך הנוראי הזה שהמשפחה הזאת עוברת
ושאני מתאמצת מאוד כדי לקחת בו חלק קטן יותר ויותר.
והכי אני צריכה, זה אותי. חזקה. מפוקסת. לא מוטרדת מדברים שוליים, לא עושה שטויות, לא נכנעת לפתרונות קלים.
ומן הסתם…
אם את חלק כל כך גדול בתהליך הזה, אז אני צריכה גם קצת
אותך.
