בלוג ספר שירי הלבן מבט החוצה מסתכלת מסביב. והרגע הזה נקי כל כך והעיניים נוצצות ולא מהתרגשות כזאת, של יצירה אלא מהדמעות הלא רצוניות שיוצאות לך כשאת מקיאה. ומבט אוהב כל כך, מסמפט. ואמת פשוטה כל כך, בלתת. ואז את מתאפסת. נזכרת ברוע נזכרת מי אוייב מי אוהב מי עוזר ומי חבר ושוכחת. כל הזמן הזה עדיין שוכחת. מי את. את ההשתקפות של מי…
בלוג ספר שירי הלבן חייבת להקיא חייבת להקיא חייבת להקיא רוצה להקיא רוצה לאכול ולהקיא להקיא את כל הגועל הזה חייבת להקיא חייבת להקיא חייבתתתת להקיאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא פאק.
בלוג ספר שירי הלבן היום יומולדת. ועוד שנה עוברת. והמציאות לא מפסיקה להתנגש לך בדמיון להתנגש לך בחזון בכל מה שהיית רוצה- אם היית יכולה- אם היה לך רצון. ואת בכלום הזה מרחפת בו, לא נוגעת בריצפה מפחדת מכל מבט, מכל נגיעה מפחדת מהמראה מהשתקפות מפחדת מבדידות מפחדת מפחדים שכבר שקעו לך עמוק בתוך הגוף, בעצמות, בדמות.
בלוג ספר שירי הלבן לנשום עמוק אני שוקעת. באיטיות. המים חמימים. קוראים לי פנימה. ניצוצות. קסם. זה לא המקום שלך. בבקשה. תזכרי שזה לא המקום שלך כבר. תצאי מהמערבולת הזאת. תעמדי ישר. זה לא שלך. אין לך חלק בזה. אין לך איך לתקן את זה. תפסיקי לטפל בכולם. זה מאחורייך. זה העבר שלך. תסתובבי לכיוון היבשה ותצעדי בלי להסתכל אחורה. מותר להשאיר פצועים בשטח. אין…
בלוג ספר שירי הלבן דיאלוג/מונולוג ? תדברי מחר? או שתקריאי? או שתפתיעי ותצליחי לאחד? תפסיקי להסס כל הזמן. זה טבעי שבנאדם פוחד. זה טבעי שבנאדם בודד. זה טבעי שבנאדם טועה; ולא לומד. – זה טבעי?
בלוג ספר שירי הלבן נקודת שיא צריכה את הידיים החזקות והגדולות של סבא. שירימו אותי על כתפיו כדי שאוכל לראות את הדברים מפרספקטיבה טובה יותר. צריכה להפליג בדמיוני לנקודה כלשהי בעתיד בה דברים יהיו טובים או לפחות בהירים יותר כדי שאוכל לשאוב קצת כוחות למסע הבלתי-נגמר הזה. צריכה לחזק את השירים בבטן ממליון סיבות אבל אתייחס רק לסיבולת בספיגת האגרופים בתהליך הנוראי הזה שהמשפחה הזאת…
בלוג ספר שירי הלבן פרידה. החדר הישן שלי. בחריצים שבין הלבנים בקיר הימיני עדיין מציצות מילים שחרטתי בדם. רגעים שאני מעדיפה שישארו בבית הזה וישכחו מאחור. המרצפת הכי פינתית, בין ארון הבגדים לקיר השמאלי, עדיין מסומנת בדם של החתך הראשון שעשיתי בחיי. מתחת לאדן החלון הפנימית עדיין כתובה, באותיות קטנטנות, התפילה שאמרתי כל לילה במשך כל כך הרבה שנים, ושהיום פתאום לא זכרתי עד…
בלוג ספר שירי הלבן את לא. מתנפחת. כאילו כל האויר המלוכלך של העולם נכנס לך לתוך הבטן. וכל הסחף שנתקע בריאות מתגבש לגוש שחור וצמיגי שחוסם לך את דרכי הנשימה. כאילו רק הקאה תגרום לך להרגיש טוב יותר. את לא פועלת. את יותר חזקה מזה. ומשאלה קטנה בלב מבקשת שזה יהיה אחרת עכשיו. נעשו החלטות ובוצעו מהלכים כדי שזה יפסיק להיות ככה, אבל התחושה הפיזית…
בלוג ספר שירי הלבן הונאת ההמונים משהו קרה, כי אם זה לא מצליח לי אז אני פשוט לא מכירה את מי שנהייתי. שקוף. כאילו הכל כל כך ברור. מתפרקת לכם מול העיניים. מתפוררת לכם בידיים. העיגולים השחורים מסביב לעיניים מסגירים אותי, והמבט הזה בטוח רק מוסיף. מסכות- יש, הן פשוט לא אטומות מספיק. אולי זה הרגע הזה שאפילו למטרה הנעלה הזאת לא נשארו בי אנרגיות.…
בלוג ספר שירי הלבן שעות מסוכנות ויש רגעים כאלה. כמו השעות הממש קטנות של הלילה שאני עומדת על הגבול. אני רואה מה יכול להיות. מה בתחתית. אני רואה את הוריד שלי נפתח, ואת הראש מוטל בקיפאון על הכרית. המוות עומד מולי ואני מסוגלת להסתכל לו בעיניים. הבעיה מתחילה כשהוא נכנס לתוכי.
בלוג ספר שירי הלבן "Death becomes clearer" ואני מסתכלת בתוך הקיא שלי בתוך מה שהרגשתי ועכשיו מול עיניי: רגש מהול בזבל בפתרונות קלים ובילדה טיפשה.
בלוג ספר שירי הלבן מוקדש לפסיכולוגית שלי- שנתיים לטיפול קוסמת. בוקר אחד התעוררתי והיה קל. לא יודעת מה בדיוק קרה שם. שקט. מחשבות שלא דקרו שדים שנעלמו עצבים חשופים שנרגעו ונטמעו. קוסמת. בוקר אחד הבנתי שלקחתי בכך חלק פעיל.. שעשיתי משהו כל כך עצום ושאני מסוגלת גם להכיל אותו היום. ובדקתי שבאמת התעוררתי ושזה לא עוד חלום. קוסמת. מלמדת גם אותי לעשות קסמים בוראת מציאות במילים מחבקת במבטים…
