היא תמיד שם, מזכירה את העבר….
אני רוצה לשיר ולצרוח את הכאב
משוועת לטהר ולנקות את הלב
להבין מי אני ולמה אני בעולם
מרגישה ילדה אבודה בין כולם
מנסה לחבר אותי לחצי שאבד
ואז מגלה שאני עוד יותר לבד
חלמתי לחיות אבל במקביל נחלשת
מול שאון החיים פשוט נהדפת
נלחמת להזין את עצמי כדי לתפקד
אבל הגוף נחלש ולא מוכן להתפקד
ואני רוצה לאכול ולהחזיר לי את הכח
יודעת שזה גם מקור אנרגיה למוח
אבל בתוך הטירוף והמרדף
מוצאת את עצמי כמו עלה נידף
אז כמו עלובה עוצרת בצד
הלוואי שהיה איתי מישהו אחד
שהייתי יכולה להתפרק והוא היה מחזיק
להאמין שאהבה היא קשר חיובי ולא מזיק
כי בנתיים הלכתי אחורה כמה צעדים
ואני נלחמת לא לאבד את החיים
זוכרת שנשבעתי בתחילת הדרך
שאף גבר לא יפיל אותי לחיים של 'בערך'
כי נלחמתי בדם וים של דמעות
אני רוצה ויודעת שמגיע לי לחיות!!!
