פרשת ואתחנן – תפילה שלא נענתה.

אִם תְּפִלָּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה נִדְחֲתָה,

וְלֹא נֶעֶנְתָה.

מָה הַסִּכּוּי שֶׁתְּפִלָּתִי תִּתְקַבֵּל?

כְּשֶׁאֲנִי בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל – לְעִתִּים מְעַרְבֵּל.

.

מֹשֶׁה הוּא גְּדוֹל הַנְּבִיאִים,

אִישׁ הָאֱלוֹקִים.

הוּא הוֹרִיד לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה,

וּמֵרֹב קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה,

עַל פָּנָיו – אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת אֶת הַהֶאָרָה.

.

וַאֲנִי לֹא נָבִיא,

וּבְקֹשִׁי יוֹדֵעַ קְצָת – מֵהַתּוֹרָה שֶׁהוּא הֵבִיא.

אֲנִי לֹא מַסְפִּיק שׁוֹמֵר עַל טֹהַר,

וְעַל פָּנַי – לֹא רוֹאִים אֶת הַ'זֹהַר'.

.

אַךְ אוּלַי אָנוּ לֹא יוֹדְעִים – מָה טוֹב בִּשְׁבִילֵנוּ?

וְהַשֵּׁם בְּרַחֲמָיו – גַּם מִתְּפִלּוֹתֵינוּ מַצִּילֵנוּ.

הוּא מִתְעַלֵּם לְעִתִּים – מִבַּקָּשׁוֹתֵינוּ,

כְּדֵי שֶׁנּוּכַל בֶּאֱמֶת לְהַגְשִׁים – אֶת רְצוֹנוֹתֵינוּ.

.

אָנוּ רוֹאִים – רַק לִטְוָחִים קְצָרִים,

יֵשׁ יוֹתֵר מִדַּי – דְּבָרִים נִסְתָּרִים,

וּבְיַחַס לַבּוֹרֵא – אָנוּ מַמָּשׁ בּוּרִים.

.

כְּמוֹ יְלָדִים קְטַנִּים – שֶׁמְּבַקְּשִׁים מַמְתַּקִּים,

וְלֹא מוּדָעִים לַנְּזָקִים.

וּמִבְּחִינָתָם מָה שֶׁהֲכִי חָשׁוּב – זֶה מִשְׂחָקִים,

וְאָנוּ מַגְבִּילִים אוֹתָם בְּחֻקִּים.

אֶת כַּמּוּת הַמְּתוּקִים,

וּזְמַנֵּי שֵׁנָה מְדֻיָּקִים.

כְּשֶׁהֵם יִגְדְּלוּ – הֵם יוֹדוּ עַל כָּךְ בְּמִלִּים וְחִבּוּקִים,

אֲבָל עַכְשָׁו – הֵם רַק בּוֹכִים וְזוֹעֲקִים.

.

לְכֹּל רָצוֹן – יֵשׁ לְבוּשִׁים,

וְאוֹתָם אָנוּ בְּעִקָּר מְבַקְּשִׁים.

אַךְ זֶה לֹא בְּהֶכְרֵחַ – מָה שֶׁאָנוּ בֶּאֱמֶת רוֹצִים,

וְאִם נְקַבֵּל אוֹתָם – לֹא תָּמִיד נִהְיֶה מְרֻצִּים.

בְּעוֹד כַּמָּה שָׁנִים,

כְּשֶׁנָּבִין עוֹד כַּמָּה מִשְׁתַּנִּים.

נוֹדֶה לֶאֱלֹקִים,

עַל זֶה שֶׁהוּא מָנַע מֵאִתָּנוּ – "מַמְתַּקִּים".

כִּי זֶה מָה שֶׁגָּרַם לָנוּ לִהְיוֹת בְּרִיאִים וַחֲזָקִים,

בִּלְעֲדֵי הַקְּשָׁיִים – לֹא הָיִינוּ מִתְחַזְּקִים.

.

וְאוּלַי הַבּוֹרֵא רוֹצֶה לָתֵת לָנוּ אֵינְסוֹף,

וְלָכֵן מוֹנֵעַ מֵאִתָּנוּ סִפּוּק – מִשֶּׁפַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ סוֹף,

שֶׁלֹּא נִסְתַּפֵּק בְּפָחוֹת מֵאֵינְסוֹף,

וְעַל כָּךְ נוֹדֶה לוֹ בַּסּוֹף – בְּלִי סוֹף.

.

וְאוּלַי הַמֶּסֶר הָעִקָּרִי מִפָּרָשָׁתֵנוּ,

זֶה שֶׁלֹּא תָּמִיד טוֹב – שֶׁתִּתְקַבֵּלְנָה בַּקָּשׁוֹתֵינוּ?

כִּי לִפְעָמִים – אִם נְקַבֵּל אֶת דְּרִישׁוֹתֵנוּ,

נְגַלֶּה – שֶׁזֶּה לְרָעָתֵנוּ.

וְלָכֵן דַּוְקָא בִּגְלַל שֶׁהַבּוֹרֵא רוֹצֶה לְהָטִיבֵנוּ,

הוּא לֹא נַעֲנָה לִתְפִלָּתֵנוּ.

וְגַם אִם עַכְשָׁו – אָנוּ מְטֻשְׁטָשִׁים מֵרֹב דִּמְעוֹתֵינוּ,

בַּסּוֹף נִרְאֶה – אֵיךְ הַכֹּל הָיָה לְטוֹבָתֵנוּ.