אתגרים במניעת תחלואה ותמותה בחולה הסוכרתי

מהרצאה בכנס DOT 2011

בהצגת הבעייתיות במחקרי הסוכרת בעת האחרונה, מסתבר שלעיתים התוצאים הקליניים המתקבלים מטיפול בסוכרת אינם תמיד בהכרח אלו שאנו צופים על בסיס המימצאים של הביומרקרים השונים.

כלומר, נתקלנו במחקרים שבהם הייתה הורדת סוכר מצויינת אך בניגוד לצפוי דווקא עלייה בתמותה…

התופעה הזו נצפתה במס' תרופות שהיו גם בשוק וגם בפיתוח, מה שהוביל את ה-FDA להחמיר מאוד בקריטריונים ולדרוש מהחברות המפתחות מעקב קליני ספציפי על תופעות קרדיווסקולריות בכדי להבטיח שביחד עם השיפור במדדי הסוכרת אין דווקא עלייה בסיכון קרדיווסקולרי.

לא תמיד ברורות לנו התופעות, ולעיתים שתי תרופות מאותה משפחה, כמו רוסיגליטזון (שמעלה סיכון קרדיווסקולרי) ופיוגליטזון (שאינה מעלה) מתנהגות אחרת…

דרישות אלה וודאי מקשות על פיתוח תרופות חדשות לסוכרת הן מבחינת אורך המחקר, בחירת החולים (יותר חולים בסיכון גבוה) , ומס' החולים , ובסה"כ המחקרים הופכים ליקרים ומורכבים יותר בכדי שהחברה תוכיח שהתרופה אינה מעלה את הסיכון הקרדיווסקולרי בהשוואה לפלציבו. 

לגבי ההשפעה הקרדיולוגית של אינקרטינים (GLP-1 ו-DPP4 ) השאלה עדיין שאלה פתוחה. 

ועל התרופה החדשה ממשפחת ה-DPP4 שהושקה לאחרונה, האונגליזה (Saxagliptin )  – יש לה מעט מאוד תופעות לוואי. ואחת התופעות שהדהימו את החוקרים של תרופה זו היא שהיא הראתה ירידה מרשימה במאורעות קרדיווסקולרים בהשוואה לקבוצת הביקורת. מימצאים אלה מעלים את ההשערה שתרופה זו היא אכן תרופה המגינה על הלב.

בכדי להוכיח זאת נפתח לאחרונה מחקר רב לאומי חדש שפרופ' רז עומד בראשו , אשר יימשך 5 שנים ויכלול אלפי חולים ברחבי העולם, ואשר ינסה להוכיח שהטיפול בחולי סוכרת באמצעות אונגליזה משיג ירידה בסיכון לתחלואת לב.

באתר EMED יש קישור להרצאה המלאה.