צליחת הכינרת

עבר לו שבוע שלם שבו עבדתי, אירחתי בביתי את המשפחה לראש השנה, ואני עדיין נישאת על אדי האושר.
שוב צלחתי את הכינרת וחשתי את הרגע הזה שבו שמתי לב שהסובבים אותי החלו לצעוד במים לכיוון השער המבשר את תום המשחה. אז חלחלה לה התחושה הזאת של אושר מיוחד , ששוב עשיתי זאת.
במהלך השנה חדלתי לשחות, בתוכי, ויתרתי על השתתפותי, אך כשהתקשרתי  אליו, אל שותפי למשימה, ענה לי בקצרה "איתך עד סוף העולם" והבנתי והרגשתי ברגע זה שכל כולי מחויבת לו ולי.
התחלתי לעבוד בלהתכונן, הווה אומר, סימנתי את תאריך האירוע והתחלתי להכניס את שעות האימונים בין שאר משימות היום.
התחלתי בהדרגה ולאט-לאט הגברתי את קצב האימונים, לקראת התאריך המיוחל הרגשתי שאני מוכנה ונרגשת. 
המועד הגיע, 20 בספטמבר 2025, זו צליחת הכינרת ה-70 למדינת ישראל. לי זו הצליחה ה-18 , ושלישית לאחר הפסקה ארוכה.
יצאנו בשעה 04:30 לפנות בוקר כשעדיין חשוך מאוד בחוץ. עם עלות השחר הגענו ליעד: צמח. מצמח יש הסעות מאורגנות לנקודת הזינוק בקיבוץ האון, שם התחלנו את המשחה לכיוון צמח. המראה מלבב, אנשים רבים חמושים במצופי זיהוי בשלל צבעים. בעת שחייתם יוצרים שובל צבעוני וארוך לכיוון המטרה  המתלווה למראה הנוף היפה ששוחים בו. זריחת השמש העולה מעבר להרים אלה רגעים נעימים ומרגשים.
שותפי ואנוכי שחינו לאיטנו בנחישות רבה. לאחר 3 שעות שחייה הגענו לסוף המסלול. צעדנו לעמדת חלוקת המדליה.
השוקו והלחמנייה טעימים במיוחד (בכל גיל).

עבורי, החוויה הזו מחזקת את תחושת הבריאות למרות הכל.
זהו ניצחון הנפש על הגוף.
מברכת בברכת שנה טובה, שתביא עימה בשורות טובות לכולנו.
אריאלה