Solitude

ובכן. בא לי לבכות.
וגם בא לי חיבוק, חם.
בא לי להתעטף בו לספוג ולשאוב כל טיפת חום מאוצר בלום זה
הנחשב כה טריוויאלי כהבעת חיבה בנורמה היומיומית בחיינו.
אבל אני מפחדת לרוקן אותך.
אין זה אגואיסטי קמעה?
התערטלות נפשית מזעזעת בעיניי
אך נראה כי נחוצה היא על מנת לקבל את בריזת החום, לה אני כמהה כל כך.
אינני אסקופה הנדרסת ומפתן לבי איתן ויציב.
איני יודעת אם אוכל להתחיל לפרק את היסודות שהתאבנו עם השנים
כדי לתת לך להיכנס.
אני מפחדת.
ואני לבד.
אבל גאה..במה בדיוק?
כנראה בבית הלבנים שבניתי.
אף זאב לא יוכל לעשות פו ולפרק את ביתי.
אך גם לא את.
האם זה שווה את זה?