האם הורים טועים במתן תרופות לילד, ומדוע?

כאשר ילדים נזקקים לתרופות, האחריות מוטלת על ההורים. משימה לא קלה, במיוחד במצבים שהילד נזקק לקבלת טיפול תרופתי לאורך זמן , בגלל שסובל ממחלה כרונית כולל כאב.

 
בעוד שנכתב רבות אודות טעויות במתן תרופות במהלך אשפוז, מעט נכתב אודות טעויות במסגרת הבית היכן שמבוגרים וילדים מקבלים את רוב התרופות לאורך זמן. עבודה שבדקה זאת בקרב מבוגרים וילדים חולי סרטן, דיווחה כי טעויות במתן תרופות בילדים, היו גבוהות פי שניים מאשר במבוגרים.

 
נושא זה נחקר ע"י אנשי רפואה מוורסטר, מסצ'וסטס. עבודה שפורסמה ביוני, 2011, בכתב העת Archives of Disease in Childhood.

 
העבודה, בדקה את כמות וסוג הטעויות בתרופות בקרב ילדים הסובלים מאנמיה חרמשית (  sickle cell disease) ומחלה פרכוסית. שטופלו והיו במעקב במסגרת אמבולטורית.

 
במהלך נובמבר 2007 ועד אפריל 2009 , צוות רפואי שהוכשר לנושא, ביצע ביקורי בית, בהם נערכו בקרה ותצפית כיצד ההורים מכינים ונותנים לילד את התרופות, האם התרופות תואמות את המרשם הרפואי והאם תאריך התפוגה לא פג. הגדרת טעות במתן תרופה נקבעה בהתאם לקריטריונים שנקבעו.

 
נערכו 52 ביקורי בית, ונסקרו 289 תרופות, מתוכן אותרו 61 טעויות. 31 מהטעויות הוגדרו כבעלות פוטנציאל לגרימת נזק לילד, ו- 9 טעויות גרמו נזק בפועל. נזקים שתוארו גרמו לבדיקות מיותרות, כאב, דלקת, התכווצויות, חסר וויטמין ועוד.

הסיבות שגרמו לטעויות הוגדרו כבעיות בתקשורת, אי חידוש מרשמים, דילוג על מנת תרופה, היעדר שינוי מינון, תת או מינון יתר, קושי בדילול תרופות. לעיתים הורים התקשו לתת כנדרש את התרופות בגלל היעדר ציוד מתאים, כמו אי דיוק בכמות התרופה שנתנה לילד בגלל שימוש במזרק בגודל לא מתאים .

 
תקשורת לקויה בין ההורים, הוזכרה כאחד הגורמים שהובילו לטעות: כמו אם שנתנה את התרופה לילד, הלכה לעבודה ללא שדיווחה לאב, וזה נתן מנה נוספת. או אב שקיבל הוראות להעלאת מינון של תרופה נוגדת פרכוס שהילד מקבל, לא דיווח לאם, וזו המשיכה לתת את התרופה במינון הקודם.

נמצא כי שימוש בעזרים המסייעים לזכור את שעת המתן, או איך לתת את התרופה, הייתה תרומה במניעת טעויות: 45% מההורים שהשתמשו בעזרים אלה טעו לעומת 95% מההורים שלא השתמשו בעזרים המתוארים.

 
לרוב ההורים והצוות הרפואי לא היו מודעים לעצם קיום הטעויות. ביקורי הבית סייעו לשקף מצב מורכב שבדרך אחרת קיים קושי לזהותו.

 
 
עבודה זו, הינה אחת מהבודדות שבדקה לפרטים את אופן מתן התרופות לילדים בבית.
 
ההמלצות, לעודד המשך בקרות מסוג זה, במיוחד לאור הממצאים מהם ניתן ללמוד על סיכונים אפשריים המסכנים את בריאות הילד וגורמים לנזקים. בנוסף, לקדם תכניות התערבות ובכך להרחיב את הידע והמיומנות של ההורים במתן התרופות, ולשפר את התקשורת בין ההורים לבין המטפלים ובין ההורים לבין עצמם.

 
מחקר שבוצע בגרמניה והתפרסם בכתב העת , Quality & Safety in Health Care , אוקטובר 2010, דיווח על יישום תכנית התערבות שהורידה משמעותית את מספר הטעויות במתן תרופות לילדים דרך הפה ובאמצעות זונדה: ירידה מ-40% ל-8% בקרב אחיות, מ- 96% ל 6%- בקרב הורים.

 
לפני שנים, עוד בהיותי מנהלת סיעוד מחלקתית, ביצעתי ביקור בית, במסגרתו הדרכתי  אם למתן טיפול תרופתי בבית. כבר אז, נוכחתי שאין תחליף למפגש עם המטופל בסביבתו הטבעית: צפייה בסביבת הטיפול, באופן מתן הטיפול, במתן משוב הכולל הדרכה ותרגול במידת הצורך.

 
בואו נדבר על זה בפורום כאב