ייצוג נשים בכירורגיה בישראל

מאת: ד״ר אסנת רזיאל, מומחית בכירורגיה וטיפול בהשמנה, מנהלת המרכז הרב־תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל
 
בכנס הכירורגי הדו שנתי של איגוד הכירורגים בישראל, התקיים מושב מרתק וחשוב שהוקדש לייצוג נשים בכירורגיה. הנחו את המושב: דר' אורטל יצחקי שפירא, המרכז הרפואי שמיר, דר' שמרית אליהו, המרכז הרפואי וולפסון.
 
למרות התקדמות ניכרת בעשורים האחרונים, הנתונים שהוצגו ממחישים כי הדרך לשוויון מלא עדיין ארוכה ומורכבת. המושב שילב סקירה אנליטית, תובנות אישיות וחוויות מהשטח, וצייר תמונת מצב בהירה על מצבן של נשים במקצוע התובעני והדינמי הזה.
 
תמונת המצב: שיפור מתמשך אך פערים משמעותיים
 
על פי הנתונים שנחשפו במושב, ניכרת עלייה הדרגתית במספר הנשים המשולבות בעולם הכירורגיה. כיום כ־36 אחוז מהמתמחים בכירורגיה כללית הן נשים, לעומת כ־4 אחוזים בלבד לפני שלושה עשורים. גם שיעור המומחיות גדל והגיע לכ־20 אחוז בשנת 2021.
 
אך לצד השיפור, הפערים הבולטים ממשיכים להתקיים בעיקר בעמדות הנהגה. רק 23 אחוז מהרופאים הבכירים הן נשים, ורבות מהן מועסקות ביחידות ייעודיות כמו מכוני שד, ולא במחלקות הכירורגיה הכללית. מספר הנשים העומדות בראש מחלקות כירורגיות בישראל עדיין נמוך ביותר.
 
ייצוג נשי בכנסים – נתונים שמעוררים מחשבה
 
הכנסים הכירורגיים הם זירה מרכזית של קידום מקצועי. עם זאת, גם כאן נחשפו פערים:
• רק בין 10 ל־19 אחוז מיושבי הראש במושבים היו נשים
• נשים היוו 30 אחוז מהדוברים
• במושבי המליאה שמהווים את הבמה הבכירה ביותר, רק 12.5 אחוז היו יושבות ראש
 
כלומר, גם כאשר נשים נוכחות במערכת, הן עדיין פחות מיוצגות בדיוק באותם המקומות שמעצבים את סדר היום המקצועי.
 
השראה מהשטח: מסלולים פורצי דרך
 
הוצגו סיפורי קריירה מעוררי השראה, ביניהם של פרופ׳ יעל רפאלי, האישה הראשונה שהשתלבה בהתמחות בכירורגיית חזה ולב. היא ביצעה פלושיפ מוביל בארה״ב, עומדת כיום בראש יחידת כירורגיית החזה בסורוקה ומשמשת יו״ר החטיבה הכירורגית. פעילותה מדגימה כיצד התמדה, מצוינות ופריצת גבולות מאפשרות לנשים לשנות מבפנים את פני המקצוע.
 
עוד נחשף כי יחידת ניתוחי החזה בסורוקה מובילה בארץ בניתוחים רובוטיים ובכריתות ריאה אנטומיות – דוגמה לשילוב נשים בחזית החדשנות הכירורגית.
 
האתגרים: בין חדר הניתוח לבית
 
אחת התובנות המהותיות שעלו במושב היא ששאלת הייצוג אינה רק עניין של מספרים אלא של חוויות חיוניות:
• שילוב קריירה תובענית עם חיי משפחה
• חסמים בקידום לעמדות ניהול
• סטריאוטיפים מגדריים בסביבת עבודה גברית
• תחושת בדידות מקצועית, במיוחד בנשים הראשונות במסלול
 
נוכחות בני ובנות זוג בכנסים, שהגיעה לכ־25 אחוז מהמשתתפים, מדגישה את חשיבות התמיכה המשפחתית ואת ההבנה שמאחורי כל כירורגית מצליחה נמצא גם מערך תמיכה מחזק.
 
פתרונות בשטח: רשתות תמיכה ותרבות ארגונית חדשה
 
הדוברים הדגישו כי קידום נשים בכירורגיה איננו מסתכם ביכולות אישיות בלבד. רשתות תמיכה נשית, מודלים לחיקוי, קבוצות מנטורינג וייצוג בוועדות מקצועיות הם מנועי שינוי מהותיים.
הוצגו יוזמות לשיפור סביבת העבודה, כולל קבוצות מיקוד לנשים וחיזוק מודעות מגדרית בצוותי ניתוח. הובהר גם כי Work Life Balance הוא איננו יעד סטטי אלא תהליך מתמשך המותאם לשלבי החיים והקריירה.
 
נושא נוסף שעלה הוא החשש מהרמת רגל מהגז – קרי, הפחתה בנפח הניתוחים שעלולה לפגוע במיומנות. הדיון הדגיש את הצורך ביצירת מסלולי עבודה גמישים שלא יפגעו בהתקדמות המקצועית של נשים.
 
קדימה: אחריות מקצועית וחברתית
 
המסר המרכזי מהמושב היה ברור: שינוי ייצוג הנשים בכירורגיה תלוי לא רק בנשים עצמן אלא במערכת כולה. זו אחריות משותפת של מנהלים, עמיתים וארגונים מקצועיים ליצור סביבת עבודה בטוחה ושוויונית ולהוביל תרבות אחראית למניעת אלימות מגדרית והטיות לא מודעות.
 
למרות הפערים, המגמות מעודדות. יותר נשים בוחרות בכירורגיה, יותר נשים מובילות מחלקות ויותר שיח פתוח מתנהל סביב האתגרים. השינוי אולי איטי, אך הוא יציב, והוא מתחולל בזכות אותן כירורגיות שבוחרות, יום אחרי יום, לעמוד בחזית המקצוע.

לצפייה בסרטון – גישה הוליסטית בניתוחים בריאטריים – ד"ר אסנת רזיאל 👇