טיפול

האמת היא שאחרי שנים של טיפול כזה ואחר,מתחיל להמאס לי.
המגדריות,הזמן,התזמון לא תואמים את הצרכים שלי יותר.
אין לי כוח לבוא יותר לפגישות,לדוש עד כדי גועל בעולמי,במחשבות האוטומטיות שלי,בכבלי וטראומות עבר.
עד עכשיו לא נמצאה הדרך למחוק את העבר ואני לא מצאתי את הדרך לחיות עם שלי.
למען הסר ספק,אין לי תלונות כלפיי המטפלים באשר הם.זאת רק אני שכבר נמאס לה לשמוע את עצמה.זאת רק אני שנמאס לה להזדקק בדיוק ביום שאין תקשורת או פגישה עד שכשאני כבר מגיעה לפגישה זה מרגיש לי כחסר חשיבות,מרוקן מתוכן.אם אני יכולה להתמודד עם זה לבד בין לבין,כנראה שאני כבר לא צריכה את זה בדיעבד.
ועד כה המודעות לא עזרה לי.להיפך,היא רק מוציאה ממני כעסים שאין לי דרך וגם לא יכולת להתמודד איתם כרגע לבד.
אני רוצה להרדים את התחושות.יש כאלו שיקראו לזה לברוח.אני קוראת לזה פשוט לחיות.לחיות מעל למציאות החונקת והכובלת שמיום ליום רק הופכת להיות קשה יותר ויותר להתמודד עם כל ההצפה הריגשית במקביל למצב פיזי רעוע שאני עושה כל שאפשר כדי להשתקם ממנו.

אז סליחה,אבל מרגישה שאם לא,אני פשוט אתמוטט. ואחרי הכול,אני לא יכולה להרשות זאת לעצמי,ולו רק בגלל הקרובים אליי.

לא יכולה לשאת יותר את הרגישות,הנזקקות והתלות הזאת.זה כואב לי בכל הגוף!!!