את לא מבינה..ואני כבר עייפה מלהסביר

יצאתי ממך היום
לא מצליחה להזיז את הרגליים
כאילו מישהו הדביק לי אותן לריצפה
במעין תחושה ששום דבר בעולם לא יוכל להזיז אותי משם
אבל כל משב רוח ולו הקל ביותר יעיף אותי מאות קילומטרים
יזרוק אותי בעוצמה על הריצפה
ואין יד שתרים..

התרחקתי
כמה צעדים והדמעות כבר היו בעיניים
מצאתי לי פארק
השמיים שכבר כמה ימים מחזיקים את השמש
פתאום שוב אפורים
המגלשה שבורה
והנדנדה חורקת
הדשא מלוכלך
והקירות מרוססים בשמות ומשפטים

לא היה לי איכפת

לא היה בי מקום לעוד דמעות עצורות
שם על הריצפה
איפה שאיש לא ראה
קרסתי

לא היה איכפת לי שמישהו יעבור ויראה
משהו בי ידע שלא משנה מה איש לא יעצור
הם אף פעם לא עוצרים

רק כמה דקות לפניי כן ישבתי אצלך בחדר
אמרת
"אני לא מבינה אותך"
ואני זרקתי "מה חדש…"
אמרת שזה מאד חדש
אני חייכתי
לא זה לא חדש,
גם עשרות שנות לימודים
גם מדפים שלמים של ספרים עבי קרס
וערימות של תיקים עם "מקרים דומים"
לא יעזרו לך להבין
איש לא מבין

"כבר שיריינתי לך את שבוע הבא, את מבינה.. היומן מתמלא מהר, הרשתי לעצמי לכתוב אותך"
אבל אני לא רוצה
אני לא רוצה שבוע הבא
זה לא משנה
הראש תמיד מהנהן בכניעה

כל כך הרבה רציתי להגיד
רציתי להתפרק לך בידיים ושתרימי אותי
רציתי להגיד לך שהחומה שלי מקולקלת
כי נקשרתי
כי אני צריכה אותך
כי את לי עוגן
רציתי להגיד לך שזה לא קרה בעבר
זוכרת?
"אני לא נקשרת , ולא מרגישה"

רק לחשתי
"שוב נפילה"
אבל את לא מבינה
ואני לא מדברת
ואני לא נותנת לי להישבר לך בידיים
אני מפחדת..

אני מפחדת שכמו כולם
תסובבי את הגב

פעם הוא אמר לי שאני תמיד חייבת ליהיות זו שהולכת ראשונה
מסובבת את הגב
והולכת
ופתאום נזכרתי בזה כשיצאתי מהמשרד
לא יכולה לראות אנשים הולכים
לא יכולה..

וימים של שתיקה
ואני לא מצליחה לכתוב
ואני לא מצליחה לשבת בשקט
ואני לא מצליחה…

ואני בכלל לא רוצה יותר שמישהו יגע או יחבק
אני לא רוצה שיגעו בי
אני לא רוצה

"למה את לא רוצה שבוע הבא?"
רציתי לצעוק לך שאני מייחלת בכל ליבי, שלא יהיה שבוע הבא
שלא יהיה עוד יום
שאני לא רוצה להתעורר לעוד זריחה

רציתי להגיד לך
שנגמר לי
שנשבר לי
שזה שונה מכל הפעמים הקודמות
כי יש בי שקט
שקט של השלמה, שקט שיודע… שאני באמת באמת באמת לא רוצה שבוע הבא
לא רק לא לבוא אלייך
אני לא רוצה את המושג הזה בחיים שלי
אף אחד לא מבין
אולי באמת צריכה להשתחרר מהקודים גם בחיים האמיתיים
ולצרוח לך
"אני רוצה למות"
אבל אי אפשר,
אף פעם אין תשובה…

אני צוחקת איתך על ה"תאריך יעד"
זה בסדר, זה כבר הפך לבדיחה.. לא רק איתך
אם רק היית יודעת כמה אני זה לא מצחיק אותי בכלל……..
כמה החיוך שמלווה לזה, הוא חיוך ששורף כל נשימה חדשה

בין מגלשה שבורה
לנדנדה חורקת
קרסתי
נפלתי
אחזתי בכל הכוח בריצפה
פחדתי, לא משנה כמה נמוך אני אהיה, אני עדיין מפחדת ליפול
בכיתי, כמו שלא בכיתי מעולם

כי אני לא רוצה
לא רוצה עוד זריחה

כואב לי נורא