ממשיכה

איזה כיף, הצלחתי לעבור את מחסום הפחד, לאחר הניסיון הקשה שחוויתי בפעם הקודמת.
יצאתי לעוד מסלול בשביל ישראל. לשמחתי הפעם מזג האוויר היה איתי ואפשר לי לעבור את המקטע בטוב.
הפעם צעדנו על הגבעות הצופות על נחל צאלים המרובות בנקודות תצפית מרהיבות ומרחיבות לב.

ים המלח הנעלם נגלה לעינינו ביופיו.

את המסלול סיימנו על הכביש הקרוב למצדה.
האושר והסיפוק שאני חשה בעת הנסיעה הביתה ממלאים אותי ומאפשרים
לי להמשיך ולצפות להמשך.

יום אחד קמתי ממנוחת צוהריים, ולתדהמתי מעדתי קלות וחשתי תחושה מוזרה וחדשה לאורך שתי רגליי. כאילו המעטפת החיצונית של הרגליים רדומה וזרמים עזים שורפים בתוכן, כמעין אש שפורצת מקצות אצבעותיי ותחושה שמלחציים מועכים את כפות רגליי.
בעת שעליתי על יצועי בלילה לא הרגשתי את השמיכה על רגליי והבנתי ששוב מתחולל בי התקף. מייד החלו המחשבות הטורדניות מבעבעות בראשי:
״האם עליי לשתף במצבי? מה אעשה עוד שבועיים כשיש אתגר נוסף המשוועת לעשותו?״ ההתלבטות כרסמה בי במהלך כל הימים עד למועד.
לשמחתי אני יודעת כאילו לשים בצד את שמרגישה וממשיכה כאילו אני בסדר.
למדתי במהלך השנים, בהן אני מאתגרת עצמי בהליכה או בצליחת הכינרת, שזו הדרך שלי לשיקום עצמי בדרך שמשמחת אותי. לכן החלטתי חרף מה שאני חשה לצאת לאתגר הנוסף.

אכן, היה לי יום קשה, אך יחד עם זאת היה יום נפלא עם אנשים נפלאים שמקיפים אותי באהבה ובתמיכה.
צעדנו ממרגלות המצדה

טיפסנו על הר אלעזר ממנו צפינו על המצדה המשכנו על במת המדבר ופצינו על קניון נחל רחף הקסום.

לאחר מכן ירדנו ממעלה מור אל כביש 90 סמוך לים המלח.

גם ביום זה מזג האוויר היה איתנו והיה מושלם לטיול. פשוט יום קסום. נופי המדבר רגועים ומרגשים עד מאוד. ככל שמבלים בתוכם חשים את השלווה מחלחלת לתוך נימי הנפש.

הוכחתי לעצמי ששוב העבודה עם המוח מאפשרת לגוף לתפקד למרות הקושי.
החשיבה החיובית מובילה אותי קדימה ומאפשרת לשקם עצמי בדרך שמשמחת אותי. ברור לי שזו הדרך הנכונה לי.
בינתיים קיבלתי את הטיפול הקבוע שלי בשיבא. מקווה שיעזור לשפר את מצבי.
עדיין אין שיפור אבל הרוח מובילה אותי קדימה להמשך.

להתראות,
אריאלה