ידי השמאלית

"ידך השמאלית חלשה מאוד", כך אמרה לי המרפאה בעיסוק תוך כדי בדיקה.
אני משתמשת בידיי לעבודה, בכל מיני אופנים, לא נתתי את דעתי לכך.
הבדיקה נערכה באמצעות מכשיר מיוחד המחובר לתמונה ממוחשבת שממחישה היטב את הכוח והסיבולת של כפות ידיי. נדהמתי לנוכח התוצאות. הכיצד? מה שנותר הוא לקבל על עצמי את הדין ולהבין שעכשיו גם הן במשחק, ועליי לעשות הכול כדי לחזק אותן כהלכה.
באותו היום חשתי בדכדוך שמשתלט עליי, אבל ידעתי שזה לא הזמן להתבכיין
שהרי עבודה רבה לפניי כדי להמשיך לשעוט קדימה עם כל משימות חיי.
יחד עם כל מה שהוזכר לעיל, אני ממשיכה בכל כוחי להגשים את תוכניותיי
— דבר שגורם לי להרגיש שהשמיים הם הגבול.
החורף והקור הנלווה אליו זימנו לי תקופה נפלאה שמאפשרת לי לצעוד 
במסלולים אתגריים בשביל ישראל.
מאז הפוסט האחרון שלי עשיתי כה הרבה.

יצאתי לקמפוס של יומיים בהם הלכנו ביום הראשון במכתש רמון.
שם נחשפתי למראות גאולוגיים יפים במיוחד.

היום השני הוקדש לגבעות באזור ים המלח ולמכתש הקטן.

המכתשים הם תופעת טבע ייחודית לארץ ישראל; הם נוצרו בעקבות השבר הסורי-אפריקאי.
זהו שילוב של קימוט שכבות סלע, בליה וסחיפה ארוכת-טווח.
הנופים שנחשפתי אליהם עוצרי נשימה בשל תצורות הסלעים ושלל הצבעים.
בנוסף לקמפוס הלכנו בשני מקטעים יומיים נוספים.
בראשון צעדנו בנחל קינה שבשל השטפונות שפקדו את האזור בימים שלפני
נותרו גבים רבים שחסמו את המעבר ונאלצנו לעקוף אותם תוך כדי טיפוס על גדות הנחל הסלעי. בשל כך המסלול הפך למסלול קשה ומרתק במיוחד.

בעת שהגענו לנחל חימר חצתה לעינינו שיירת גמלים ארוכה.

לנו, דרי העיר, זהו מחזה מיוחד במינו ומרגש.

את המסלול האחרון התחלנו בעין בוקק (שכלל אינו שייך לשביל, אבל למי אכפת).

מסלול יפהפה, המתחיל במצד בוקק וממשיך לעין נואית. משם המשכנו לעלות מעלה 
על ההר, ממנו נשקף מראהו היפה של ים המלח.
אז ירדנו אל ערוץ קניוני של נחל בוקק, בו זרמו מים רבים. זהו מראה מרענן,
שפע הצמחים מעטר את הערוץ בשלל גוני הירוק.
בהמשך היום חברנו לשביל ישראל בערוצו המאתגר של נחל רום, שבו הצטיינו בעזרה הדדית שרוממה את רוחנו. הבנו כמה טובים אנחנו ביחד.
המשכנו בנחל יזרח, שהתבלט בתצורות גאולוגיות מעניינות. זהו מראה משובב לב.

כל המסלולים שצעדתי בהם לאחרונה חשפו אותי למראות קסומים ומיוחדים.
הרגשתי תחושת שכרון חושים שהשכיח ממני את הקשיים בהם נתקלתי במהלך ההליכה.
היום אני אופטימית לגבי ההמשך. אני מרגישה שיכולה לטבע.

עם הרבה אמונה בלב,
ניפגש בהמשך,
אריאלה