הקסם שבריפוי בעיסוק

מרגישה מחויבות לשתף, בסגולותיו של טיפול הריפוי בעיסוק שלא הבנתי עד שהתנסיתי בו. בשנה האחרונה שמתי לב שיותר מדי טעויות קורות לי, המביכות אותי גם מעצמי: נטייה ללבוש את בגדיי הפוך, נטילת תרופות שלא בזמן הנכון, בלבול בכתיבת תאריך, זימון שתי לקוחות באותו הזמן ועוד אי-דיוקים. הבנתי שמשהו השתבש ושעליי לפנות לעזרה. באחד מביקוריי בשיבא פגשתי במקרה את מנהלת הריפוי בעיסוק במחלקה לטרשת נפוצה. גוללתי בפניה את מצוקותיי, וזו ענתה לי בכובד ראש: ”בואי אליי, אני אעזור לך." הגעתי לסדרת טיפולים וקרה הבלתי-אפשרי: מאז אין לי יותר טעויות בזימון תורים, אני נוטלת תרופות כראוי, הבגדים בדיוק בכיוון הנכון ועוד כהנה וכהנה שיפורים. שבתי לבטוח בעצמי. מאחר ואני לא באמת מבינה את התהליך שעובר עליי תוך כדי הטיפול אני מרגישה שקרה לי נס. עם זאת, עדיין יש לי דרך לעבור. בתחילתו של הטיפול העריכו את מצב הידיים שלי, ולדאבוני נמצאתי חלשה. לכן הוצע לי שיקום מלא, הווה אומר שלושה שבועות שבהם עליי להגיע מדי יום לבית החולים, בו ישלבו בין מספר סוגים שונים של טיפולים. הפעם, שלא כהרגלי, פיניתי את יומני מעבודה ומחכה ממש בנחישות לעבוד קשה, כדי שגם הקשיים יהפכו לקלים יותר בהמשך. אולי גם הם יהפכו לקסמים עבורי.

במקביל לכל מאורעות חיי, המשכתי את מסע חיי בשביל ישראל. צעדתי עם קבוצתי במסלול אתגרי בנחל פרס הנמצא בין מדבר יהודה לערבה. יש בו גבי מים המתמלאים אחרי שיטפונות. שם טבלנו את רגלינו. בהמשכו הלכנו בקניון צר ומרשים. יופי המדבר הפראי אהוב עליי ומאפשר לי להתמודד בהצלחה עם כל קושי. אני מרגישה שההתמודדות משמשת לי כמקום טוב לשיקום בדרך הטבע.

ואז פרצה לה עוד מלחמה, "שאגת הארי", שמנעה מאיתנו להמשיך את הדרך. נאלצנו לבטל שני ימי טיול.

לאחר הפסקת האש הצלחנו לצאת להליכה נוספת שתוכננה מבעוד מועד, בשעת לילה קרירה ובליל ירח מלא שהאיר את דרכינו. שמנו פעמינו מנווה זוהר לכיוון נחל פרצים בו צעדנו לכל אורכו של הנחל. זהו מסלול כיפי בו נחשפנו למראות מיוחדים של "תצורות לשון". ראינו את כוכב הצפון והדובה הגדולה. עם עלות השחר עלינו על מישור עמיעז ממנו המשכנו בטיפוס על הר סדום. הגענו אל פסגתו בשעת הזריחה. זכינו במראה מרהיב במיוחד. המראה העלה דמעות בעיניי מרוב התרגשות מיופיו ומתוך הודייה שחשתי על היותי נוכחת במקום המיוחד הזה. הירידה מההר דרך שביל הדגים הייתה קשה עבורי אבל המראות המיוחדים הקסימו אותי ואפשרו לי להתגבר.

ההתאוששות הפיזית לעיתים ארוכה, אבל התמורה הנפשית שווה את המאמץ לאין שיעור. החוויה מטעינה אותי בכוחות נפשיים להמשך. כעת יצאנו לחופשת הקיץ, וכך אוכל לעבוד בשיקום ביתר שאת ולהתכונן לשנה הבאה והאחרונה שלי בשביל.

מחכה לבאות!
להתראות,
אריאלה