אחת שתים שלוש נסיון
דברים לא צפויים קורים לאנשים כשהם עושים את הדברים הכי טרויאליים – ארכימדס ישב באמבטיה, ניוטון התפנן מתחת לעץ ואני יושבת במשרד כבר ה-מ-ו-ן זמן.
פעם ,לפני שנתים (היום בשמונה בבוקר) הגעתי לעבודה . מאז כבר הספקתי לעשות הפסקת צהריים, להזמין את חברי הצוות שלי לישיבת ארטיקים בהולה ולחגוג יומולדת למשהי אחרת. ומה עכשיו? כן אני יודעת שקיימת האופציה של לעבוד – אני פשוט פוסלת אותה על הסף כגזרה שהציבור (אני) לא יכולים לעמוד בה כרגע.
אי לכך ובאפן חגיגי אני מכריזה על תחילתו של הבלוג – פעם קרו לזה יומני דנית אבל פעם זה פעם ולמה להתעכב על זוטות. פעם כבר כתבתי בלוג אבל עדין להתחיל משהו ועוד בבית חדש שאני לא מכירה את השכנים זה לא פשוט.
אני אתחיל בהתחיבות – זה תמיד עושה רושם טוב של רצינות: הריני מתחייבת בזאת שלא להיות עקבית בנושאים עליהם אני כותבת, לא להתמיד בכתיבה ובאפן כללי לא לעמוד בציפיות. יופי, לא נראה לי שכדאי להתחיב לעוד משהו – בכל זאת אין שום סיבה להעמיס.
ובכן, השעה 15:21 (אבל מי סופר) זמן מצוין לחתום את דברי ולצאת הביתה . עוד יום יעיל הגיע לקיצו..
-
3 תגובות
