אינקרטינים, פוריות והיריון: ההנחיות הבינלאומיות החדשות שמגדירות מחדש את הטיפול בנשים בגיל הפוריות

מאת: ד”ר אסנת רזיאל, מומחית לטיפול בהשמנה, בריאות מטבולית ואריכות חיים בריאה, מנהלת המרכז הרב־תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל

עולם רפואת ההשמנה עובר מהפכה. תרופות ממשפחת ה־GLP-1 והאינקרטינים, ובהן סמגלוטייד (אוזמפיק, ויגובי), טירזפטייד (מונג'רו) ולירגלוטייד (סקסנדה), שינו את יכולתנו לטפל בהשמנה, בסוכרת ובהפרעות מטבוליות. אולם דווקא בקרב נשים בגיל הפוריות עלתה בשנים האחרונות שאלה מורכבת: כיצד משלבים טיפול יעיל בהשמנה עם תכנון היריון בטוח?

סקירה שיטתית בינלאומית חדשה שפורסמה בכתב העת Obesity Reviews יחד עם מסמך קונצנזוס של מומחים מכל העולם מספקים לראשונה מענה מקיף לשאלה זו. החוקרים בחנו עשרות מחקרים שפורסמו עד אמצע 2025 וגיבשו המלצות מעשיות לרופאים ולמטופלות.

למה בכלל חשוב לטפל בהשמנה לפני ההיריון?

השמנה אינה רק עניין של משקל. היא משפיעה באופן ישיר על הפוריות ועל מהלך ההיריון.

נשים עם השמנה סובלות בשכיחות גבוהה יותר מהפרעות ביוץ, תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS), עמידות לאינסולין, סוכרת הריונית, יתר לחץ דם בהיריון, לידות מוקדמות, ניתוחים קיסריים וסיבוכים נוספים.

לכן, השגת משקל בריא יותר עוד לפני ההתעברות נחשבת כיום לאחת ההתערבויות החשובות ביותר לשיפור בריאות האם והעובר.

כיצד תרופות האינקרטינים משפיעות על מערכת הרבייה?

מעבר לירידה במשקל, לתרופות אלו יש השפעות מטבוליות והורמונליות משמעותיות.

הן מפחיתות תיאבון, משפרות רגישות לאינסולין, מפחיתות דלקת כרונית ומביאות לירידה ברקמת השומן. כתוצאה מכך משתפרת גם הפעילות השחלתית אצל חלק מהנשים.

בנשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות הודגמו במספר מחקרים:

• שיפור במחזורי הביוץ.
• עלייה בתדירות הווסת.
• ירידה בעמידות לאינסולין.
• שיפור בסיכויי הכניסה להיריון.
• שיפור בהצלחת טיפולי הפריה.

חלק מההשפעות נובעות מהירידה במשקל עצמה, ואחרות כנראה קשורות להשפעות ישירות של התרופות על מערכת הרבייה.

האם ניתן להמשיך את התרופות במהלך ההיריון?

נכון להיום התשובה עדיין שלילית. למרות שמחקרים חדשים מציגים תמונה מעודדת, ההמלצה הרשמית נותרה שלא להשתמש בתרופות אינקרטיניות בזמן ההיריון, בעיקר משום שאין עדיין מחקרים פרוספקטיביים גדולים ומבוקרים המוכיחים בטיחות מלאה.

בסקירה נכללו 34 מחקרים שכללו אלפי נשים שנחשפו לתרופות, ברובן באופן לא מתוכנן בשלבים הראשונים של ההיריון. החדשות המעודדות הן שלא נמצאה עלייה בשיעור המומים המולדים לעומת אוכלוסיות הביקורת. גם שיעורי ההפלות והסיבוכים העיקריים לא היו גבוהים יותר באופן עקבי.

עם זאת, מאחר שהחשיפה ברוב המקרים הייתה קצרה והופסקה מיד עם גילוי ההיריון, אין די מידע כדי להמליץ על המשך טיפול במהלך כל ההיריון.

האם חשיפה לא מכוונת בתחילת ההיריון מחייבת הפסקת ההיריון?

אחת הבשורות החשובות ביותר של הסקירה היא שהנתונים הקיימים אינם מצביעים על עלייה במומים מולדים בעקבות חשיפה מוקדמת לתרופות.

המשמעות הקלינית היא שאישה שגילתה שהיא בהיריון לאחר שקיבלה ויגובי או מונג'רו אינה צריכה להיכנס לפאניקה.

ההמלצה היא להפסיק את התרופה מיד, להמשיך במעקב היריון רגיל ולהתייעץ עם רופא מומחה, אך עצם החשיפה המוקדמת אינה מהווה כיום סיבה להפסקת היריון.

האם התרופות עוברות לעובר?

זוהי אחת השאלות המסקרנות ביותר. הראיות הקיימות מצביעות על מעבר מזערי בלבד דרך השליה. מחקרי שליה ומספר קטן של בדיקות דם מחבל הטבור מצאו מעבר נמוך ביותר של התרופות לעובר.

עם זאת, מספר המחקרים קטן מאוד, ולכן עדיין אין אפשרות לקבוע שהתרופות בטוחות לחלוטין מבחינה עוברית.

ומה לגבי הנקה?

גם כאן הידע מתחיל להצטבר. במחקר קטן שכלל שמונה נשים מניקות שטופלו בסמגלוטייד, לא נמצאה התרופה בדגימות חלב האם, ולא דווחו תופעות לוואי אצל התינוקות.

למרות זאת, החוקרים מדגישים כי מדובר במחקר קטן בלבד, ולכן עדיין אין המלצה גורפת להשתמש בתרופות בזמן הנקה. דרושים מחקרים גדולים יותר לפני שינוי ההנחיות.

האם התרופות משפיעות על אמצעי מניעה?

הסקירה מצביעה על הבדלים בין התרופות. בחלק מהתרופות לא נמצאה השפעה משמעותית על ספיגת גלולות למניעת היריון, בעוד שבטירזפטייד ייתכן עיכוב משמעותי יותר בריקון הקיבה, העלול להפחית את יעילות הגלולות, בעיקר בתחילת הטיפול ולאחר כל העלאת מינון.

לכן מומלץ להשתמש באמצעי מניעה יעיל במהלך הטיפול, ובמטופלות הנוטלות טירזפטייד לשקול שימוש באמצעי מניעה שאינו פומי או להוסיף אמצעי חציצה בתקופות הרלוונטיות.

יתרונות אפשריים עוד לפני ההיריון

מעניין במיוחד למצוא עדויות לכך שטיפול באינקרטינים לפני ההתעברות עשוי להפחית את הסיכון לסוכרת הריונית, ליתר לחץ דם הריוני ואף ללידות מוקדמות, ככל הנראה בזכות השיפור במשקל ובבריאות המטבולית.

עם זאת, החוקרים מדגישים כי הקשר עדיין אינו מוכח באופן סופי, משום שרוב המחקרים היו תצפיתיים ולא אקראיים.

מה עדיין איננו יודעים?

למרות ההתקדמות המרשימה, כמעט מחצית מהשאלות שהוגדרו על ידי קבוצת המומחים נותרו ללא תשובה ברורה.

אין עדיין מידע מספק לגבי:

• משך ההפסקה האידיאלי של התרופה לפני ניסיון להרות.
• השפעת התרופות על הרכב הגוף בהריון.
• השפעות ארוכות טווח על הילדים שנחשפו ברחם.
• בטיחות מלאה בזמן הנקה.
• השפעת הטיפול על מצב תזונתי, ויטמינים ומסת השריר בתקופת טרום ההיריון.
• הדרך האופטימלית לשלב אינקרטינים עם טיפולי פוריות.

מבט לעתיד

המסמך החדש מסמן שינוי תפיסתי חשוב. במקום לראות את תרופות האינקרטינים כאיום על נשים בגיל הפוריות, הן מתחילות להיתפס ככלי משמעותי לשיפור הבריאות המטבולית ולהכנה מיטבית לקראת היריון.

יחד עם זאת, האחריות הרפואית מחייבת זהירות. כיום ההמלצה היא להשתמש בתרופות לפני ההיריון כאשר יש לכך התוויה רפואית, להקפיד על אמצעי מניעה במהלך הטיפול, להפסיק את התרופה עם תכנון ההיריון או מיד עם גילויו, ולהמשיך במעקב רפואי מסודר.

ככל שמצטברים מחקרים נוספים, ייתכן שבעתיד נראה שינוי בהמלצות ואף שימוש מושכל יותר בתרופות אלו סביב תקופת הפוריות וההיריון. בינתיים, המסר החשוב הוא שהשגת בריאות מטבולית טובה עוד לפני ההתעברות היא אחת המתנות הגדולות ביותר שאישה יכולה להעניק לעצמה ולעובר העתידי.