לא יודע מאיפה להתחיל

להכיל – להחיל – להאכיל – 

אבל אומרים שכל ההתחלות קשות.

אולי, אבל גם הסופים לא קלים

ומההתחלה ועד לסוף יש את האמצע –

לדעתי הוא קשה לא פחות.

כי הרי  התחלות –  תמיד מסמנות דבר חדש

וכשמתחילים במשהו חדש יש את ההתלהבות הראשונית,

הברק בעיניים – הרעד בידיים –

ובסופים – גם – יש את הידיעה

שהנה – סיימנו משהו –

לא חשוב אם טוב או רע

אבל זה נגמר.

והאמצע –

הוא הכי ארוך

הרבה מילים חזקות שלובות באמצע הזה –

התמדה

עקשנות

שיגרה

שימור

אורך רוח

נכונות

והרבה סבלנות.

אז מה באמת יותר קשה?

התחלה אמצע או סוף?

לא יודע איך אצלכם.

אני תמיד שמח ומאוד אנרגטי כשמדובר בהתחלות.

הבעיה שלי היא האמצע.

ועכשיו –

מתחיל

לא יודע מאיפה

ננסה להסביר

כלומר לתרץ

למה אני כל כך שמן

ולמה לא ירדתי עד עכשיו.

בשנת 2000 עוד שקלתי 75 קג,

מכוער תמיד הייתי –

אבל אלו תווי הפנים,

איתם אין לי הרבה מה לעשות.

אולי לא המפלצת של פרנקשטיין

אבל גם כשהייתי רזה

תמיד קינאתי בבנים בגברים

אלה שנראים טוב,

אלה שאתן – הנשים הייתן

נופלות לרגליהם,

או במילים ההזויות של היום

הייתן ששות לעשות אותם.

ואני – תמיד – לכל היותר מצאתי עצמי

בעמדת הידיד – התומך –

אפילו לדרגת יזיז לא הייתי ראוי.

ככה זה כשמכוערים.

כן – " היופי הוא בעיני המתבונן"

כשאני מתבונן – יופי – זו לא מילה שאפשר להשתמש בה

כשמתארים את חזותי.

אז הייתי עם גוף במצב טוב – בכושר מעולה –

וזה היה עד שנת 2000 בערך.

זה ארוך מידי התוכן הזה

יש גבול לכמה אפשר לחפור לכם.

עוצר כאן.

אמשיך בקרוב מאוד.