לא רק הומאופת

המרפא הנכבד מסיים את התשאול ומסביר לי בקצרה שהוא עומד להכין לי תרופה הומאופתית שתסייע לי במניעה של דלקות שתן. בסדר גמור, אני חושבת לעצמי. את זה טרם ניסיתי. אני כבר מורגלת להכניס לתוך גופי מיני מרקחות, נוזלים, עשבים וכמוסות אלטרנטיביים ולהוסיף להם תמיד מלא החופן אמונה. בבחינת "אם לא יועיל, לא יזיק".

"אני רוצה להתייחס לכאבי הגב שהזכרת בתשאול", ממשיך השוויצרי. אני נזכרת שאכן ציינתי בתשובה לשאלותיו, שלעיתים אם אני עומדת זמן רב או צועדת בנעליים לא נוחות אני מרגישה מיחושים בגב התחתון. "אה, זה כלום" אני משיבה. "זה לא כלום", הוא עונה מיד בסבר פנים חמור. "לעיתים כאבי גב משפיעים על שאר המערכות". הוא מבקש לבדוק את הגב שלי, ואני מסכימה. אחרי הכל הגעתי לפה, שילמתי סכום כסף נאה, ואני במצב מודעות של: "אתה הרופא, אני החולה, ולכן הבה נפיק את המקסימום מהמפגש הזה".

הוא בודק את הגב שלי בדיקה קצרה ומסביר "יש עוקם קל, וזה  מפריע לתפקוד המלא של הגוף. יכול להיות קשור גם לתופעות של המחלה שאת מתארת". נו, אז עכשיו אני לא רק חולה, אני גם עקומה. "אני גם כירופרקט, הוא חושף בפניי את הכשרתו הנוספת, "ואני יכול כרגע לעשות כמה תנועות לגב שלך שיעזרו לך בעניין". זה השלב שהייתי צריכה לסרב. אבל לא סירבתי. הכל כנראה עניין של מצב תודעה. אני נשכבת על מיטת הטיפולים ומאפשרת לו לבצע בגבי סיבובים וסחיטות וכיפופים שונים. אני מרגישה שיש פה הגזמה ותנועות בלתי סבירות ובלתי שגרתיות שאני מבצעת  אבל השילוב בין "אני רוצה לסמוך", "אני רוצה שירפאו אותי עכשיו ומיד" וה"לא נעים" המוכר והידוע עושים את שלהם, ואני נותנת לו לסיים את מלאכתו בלי להפריע.