פרספקטיבת הזמן

זמן רב לא כתבתי, ולכן מרגישה שיש לי חוב ענק לכם.
בחודש יוני האחרון קיבלתי מתנה יקרת ערך: שלושה שבועות שבהם עשיתי שיקום אינטנסיבי במרפאת טרשת נפוצה בביה”ח שיבא. השיקום השיב לי יכולות שאבדו לי (לא כולן) במהלך 24 שנות מחלתי. בפרספקטיבת הזמן אני חשה הודיה ענקית לצוות המקצועי שלמד את מגבלותיי ובהתאם לכך בנה תוכנית שיקום המותאמת לצורכיי. הכול נעשה במקצועיות, בנחישות ובהרבה אכפתיות שרתמה אותי לעבודה קשה. התוצאות לא איחרו לבוא! עכשיו אני שוב יכולה לצעוד על רגל שמאל, לקום ללא עזרת ידיים, והכוח בידיי שב כמעט לאיתנו לאחר שנה קשה שבה כמעט ויתרתי על העבודה שאני כה אוהבת. הצליחו לשפר לי את הריכוז, מה שהביא להפחתה משמעותית בטעויות עבר שהיו מנת חלקי זמן רב. עכשיו אני ממשיכה לעבוד, לשחות, לחזק את שריריי ולהגשים חלומות, שהגדולים שבהם: צליחת הכינרת והמשך הליכה בשביל ישראל. אני מתמידה בשימור ההישגים במרפאה בשיבא, בבריכה השכונתית ובהתעמלות בבית.
אם בחלומות עסקינן, צליחת הכינרת נדחתה לסוף חודש מאי, הווה אומר שאמשיך לשמור על רצף אימוני השחייה. אני ממשיכה להתאמן בהליכה ובעליית מדרגות כדי שאוכל לצעוד בשבילי ארצנו. עכשיו אני מרגישה מוכנה וכבר התחלתי את שנתי השמינית בשביל ישראל.
השנה החלה והמקטע הראשון שתוכנן בהר החרמון השתנה בשל שינוי פתאומי במזג האוויר. יום עם שמיים כחולים וענני נוצה הפך ליום סערה עם גשם וברד. בתחילת היום הספקנו לעלות ברכבל לתחנה העליונה, ממנה צעדנו לגבעת הקרב. שם צפינו על מוצב החרמון בדיוק ביום הזיכרון ה-53 למלחמת יום הכיפורים.

בשל הגשם הכבד והסיכון הכרוך בכך, נאלצנו לוותר על המסלול המתוכנן. ירדנו ברכבל לתחנת המוצא, ואת סיפור הקרב שמענו באוטובוס מחומם. מזג האוויר נרגע, רעב פתאומי הכריע אותנו והוחלט לנסוע לכפר מסעדה, שם השבענו את רעבוננו בפלאפל ובחומוס במסעדת ריאד. משם המשכנו לדרום-מערב רמת הגולן, לאתר ארכיאולוגי מפתיע ומרגש במיוחד הנקרא עין קשתות. זהו כפר יהודי מתקופת המשנה והתלמוד, שבמרכזו היה בית כנסת מפואר שנהרס ברעידת אדמה בשנת 749 לספירה. באמצעות טכנולוגיות מתקדמות הקימו אותו מחדש.

באתר יש מעיין יפהפה ותצפית מרהיבה על הכינרת.

המסלול השני גם הוא היה בחרמון, בו צעדנו מקופות החרמון עד לנווה אטי"ב. בדרך טיפסנו למערת כחל.

ראינו שרידים של מקדש יטורי מהתקופה היוונית.

נהנינו מפריחה מרשימה ומעצים בשלל צבעי הירוק, וזכינו לצפות בשקיעה מרהיבה בדרכנו הביתה.

יום קסום עם אנשים נפלאים.
לסיכום, אני יודעת שאתבל את חיי במשימות המשמחות אותי. לצדן אמשיך להיעזר בכל דרך שתוצע לי במרפאה בשיבא. אני יודעת שזו הדרך להמשיך לחיות את חיי בשמחה.
בברכת בריאות טובה לכולם,
אריאלה