אולי הפעם?

עוד סיבוך ועוד סיבוך.
מסתכלת על עצמי במראה ומבינה שחייבת לעשות עם עצמי משהו כבר.
הרי כבר הצלחתי.. ירדתי כבר את הקילוגרמים העודפים.
והנה רק לפני חודש התבשרתי שהA1C כבר הרבה יותר טוב.

אבל לא.. הנה שוב אני יושבת ועם דמעות בעיניים.. 
שוב אני לא מצליחה להביא את עצמי להתייעלות.. כל הזמן מחפשת איך להרוג את עצמי עוד קצת..
לא בכוונה כמובן. אלא מתוך רצון לא ידוע..

אני מוכנה כבר להיכנס לאישפוז.. לכל ניתוח אפשרי.. רק להפסיק עם האהבה הזאת לאוכל..
להפסיק עם העצלנות הזאת.. לקחת את עצמי בידיים.

לכולם אני יודעת להטיף ולהסביר.. רק לעצמי אני לא מוכנה לעזור.

לא רוצה להיות המסכנה. זאת גם לא המטרה בפוסט הזה..
 

מהרגע הזה אני נשבעת לעצמי כל יום לקחת על עצמי עוד טיפת אחריות.
נתחיל באוכל.. נמשיך בכושר.. שינוי בראש פשוט חובה.