מחבק את החיים

אחת לכמה זמן אני לוקח נשימה עמוקה כזאת שפותחת לי את כל הגוף וגורמת לי להרגיש חי
אחת כזו שמחלחלת עמוק עמוק לתוך כל נקבובית עור שנקובה בגופי
כמו לגימה של מים קרים כקרח ביום קיץ לוהט כשגרוני יבש ושבור
אחת כזו שכל טיפה וטיפה ממנה נספגת בכל עורקיי גופי 
מקררת כל חלק בגרון גולשת אל הבטן ומעירה לחיים חדשים את המוח
פותחת לי לרווחה את ארובות עיניי נותנת זריקת עידוד לנשמה מחזירה את הלב לפעימות סדירות
אחת לכמה זמן אני מקבל חיבוק כזה 
שמחזיר אותי באחת לאותו מצב שהיה לפני.. ככה זה חסר לי 
כל פעם מחדש אני צמא להם לחיים שלי ואין  רוויה 

זהב קרני השמש רוקם בלב שביל געגוע

פורש את זרועותי והחיים נכנסים שם באמצע פוגעים בנקודה הכי רגישה מפזרים אותי על כל כולם
אוזני נשכבת שם על מקום הדופק שלהם ואני מרגיש כל פעימה מהם ולרגע סופר את נשימותיהם
בין כתפייהם שם אני מתחפר לי וסוגר עליהם  עם ידיי ומרגיש כל כך שייך אליהם ועוצר את הרגע עוצר ככל יכולתי
מסרב.. מתנגד בכוח שלא יחלפו להם נלחם בכל כוחי שימשך לתמיד ….אני אוהב אותם