זוהר

שם תערב השינה ספוגת החלום עמוק בקרבי השחרית המפציעה, עינייך ששטות בתוך עומק ליבי הזוהר ממש מגיחה מן הערפל ממתינה על גבול האושר.. עבורי הוא עולמות של צליל ונצח יקומים של מחשבה כולם מתמקמים בנקודה אחת ובבת אחת הכל נפתח בלי חוק בלי עת למפגש פני הנשמה, מחובקים, מתרעדים רצים בתוך שדה חיטת הבר צלילי הפעמון באוויר מהדהדים פעם בצד הלב פעם בצד הנשמה לובשים נוף של אהבה בתוך שבילים של תשוקה ,לאהבה צריך להתייחס לפעמים כמו אויב ככה נוכל לרגל אחריה להצפין כל פעם מחדש קודים של התרגשות וחדווה אחד לשני לעמוד על המשמר פן תברח פן תגווע ,זאת הדרך הטובה לשימורה כמו אויב אבל רק לפעמים, טורף  את העולם שנשפך מהן את מילותיי אני פושט משאיר עירומות שתביטי שתביני שאני שלך, לשאת את כובד התשוקה זה כמו להפריד גבישי מלח שדבקו אחד לשני זה כמו ללכת מול סופת חול כשהגרגרים צולפים בפנייך המדממות, לגעת במרגלות הרגש ,ידי לא מונחת על כתפייך כדי לחבק היא מונחת כדי לקחת הגוף שהוא רק הסף שסותם עם אבן  של שיש את תהום האהבה שחובתנו אליה לצלול בחופשיות חנוקים באהבתנו אנחנו הופכים לעיתים בוטים ומחוספסים, על פניו ובאותו רגע ממש גם קוטפים נרקיסי גשם לפני שהפציעו, נשמתנו כמו ארמון של חול מלאות במחילות ואנו נכנסים פנימה משוטטים בין המבוכים נפגשים בחיפוש יד ביד אוחזים וממשיכים יחדיו למצוא את חדר המנוחה…דברי אלי אהובתי ..דברי אלי ציפור שיר מעוטרת שלי כי לך אני..דברי אלי אהובתי אדוות הים שלי ..כינור נפשי פורט בליבי האין ליבך חש את פריחת אביב העולמים החדש?? נערתי את תשובי אל ימי בתולייך איתי ..גם אני. את כנפינו החבויות נחשוף אל הרקיעים הכחולים שכל כך שקופים.
את משיבה כל עץ אל האביב את הצלילות למים את הניגון למקור הזמר…את האהבה אל הלב… את המתיקות לנשמה..