אנה, בבקשה לכי.

אני יותר חזקה ממך.
לכי.
אני לא רוצה אותך, את רודפת אחריי. תפסיקי!
אני לא רוצה להיות כמוך, אני לא רוצה.
אני חזקה, אני אוהבת את השומנים שלי, אני אוהבת אוכל
אני לא רוצה לדפוק לעצמי את החיים
אני רוצה את המחזור שלי, משקל תקין, אבל המחזור הלך.
אני רוצה פרופיל נורמאלי בצבא
אני רוצה לסיים את הבגרויות
אני רוצה חיים נורמאליים
אבל את רודפת אחריי, לא עוזבת..
את מצביעה על החריטה על הירך עם שלושת האותיות..
את אומרת שאני שמנה
את אומרת שעצמות זה יפה.. את אומרת שככה זה.
אני אומרת שאני רוצה להיות בריאה, לאכול כמו שצריך..
הנה אנה, אני אוכלת. אני לא רוצה להיות חברה שלך, תעזבי אותי.
50, 40,40,72… את סופרת את הקלוריות בתוך הראש שלי, את אומרת שמספיק.
את אומרת שמחר בכל רגיל, את אומרת שמחר אני הולכת להקשיב לך,
את אומרת שאני לא ארזה גם אם לא אוכל כלום
כי אני שמנה
את אומרת שזאת המטרה שלי בחיים, את מחליטה עליי.
לא אנה, אני חזקה. אבל אוליי רק אוליי את יותר חזקה ממני.
אני לא בסדר, אני יודעת שאני לא.
מוח של אנורקסית, גוף של פרה שמנה.
אבל מי יעזור לי?
הרי אני משקל תקין.. 
אני נופלת אנה, תעזבי אותי
בבקשה תעזבי אותי.

בבקשה תעזבי אותי..