הקוניזציה שלי

אין לי כל כוונה לעבור קוניזציה כל שני וחמישי. אבל הלחץ שהייתי בו לפני הקוניזציה, הפחדים והסיפורים שסיפרתי לעצמי, ולעומתם הפעולה עצמה, שהיתה קלילה, פשוטה, וחלפה תוך כמה דקות, נשבעתי שאשתף, כדי שבפעם הבאה, אם אצטרך לעשות קוניזציה, אוכל להרגיע את עצמי.
 
קוניזציה מהי?
זוהי פעולה קטנה, וממזרית, שעושה רופא נשים, מומחה לצוואר הרחם, במקרה שלי דר' שכטר. הוא "קוצץ" באמצעות טבעת חשמלית (כך הבנתי…) שתי פינות בצואר הרחם, שנמצאו בהם תאים שלא היו צריכים להמצא בהם בבדיקת הפאפס השגרתית.
 
הסיפור התחיל לפני מספר חודשים כאשר תוצאות הפאפס שלי היו לא תקינות. רופאת הנשים, אישה מקצועית, אך ממעיטה בדבור, הוציאה לי דגימות מצואר הרחם עוד לפני שהבנתי שהיא עושה לי ביופסיה, ושלחה אותן לבדיקה. כאב? קצת… כזה נסבל… ונגמר מהר!
אלא שהתוצאות חזרו גם הן לא תקינות. לא… עדין לא סרטן… אבל אם לא "יקצצו" את הפינות האלה של צוואר הרחם, יש הסתברות מסויימת שזה יהפוך להיות סרטן. כמעט בלי מילים דחפה לי ליד הפנייה לקוניזציה, וכל מה שהיה לה להגיד על הפרוצדורה, זה שאחר כך לא עושים אמבטיה ולא הולכים לים חודש! מי עושה אמבטיות בימינו, ומי הולך לים בפברואר?
 
אבא שלי באותה תקופה היה במצב קשה, והמצב הגניקולוגי שלי לא היה בראש מעייני.
מיד אחרי שהוא נפטר, כשרק התחלתי להתאושש משמונת החודשים שבהם הוא הדרדר, שמח אותנו הבן הצעיר, והודיע שהוא מתחתן. שוב המצב הגניקולוגי שלי לא היה רלוונטי.
אלא שהפעם עשיתי מעשה, כדי להצדיק את הדחייה, וקבעתי תור למומחה לצואר הרחם מאיכילוב. שילמתי 1000 ש"ח עם קבלה, כדי שהמומחה יסתכל על הניירת של הרופאה שלא מדברת ויגיד לי את אותו דבר! הוא גם עשה בדיקה גניקולוגית מהירה, כדי להצדיק את הסכום, אבל לא ספק לי מידע, לא לגבי סיכויים, לא לגבי הקוניזציה עצמה ולא מה יקרה אם אדחה את הקוניזציה בעוד כמה חודשים.
 
אז דחיתי!
החתונה באה וחלפה,
הטיול לחו"ל חלף, ונגמרו התירוצים.
החלפתי רופאת נשים.
הפעם הגעתי לרופאה מחייכת ומקשיבה, שתוך כדי חיוך הבהירה לי שלא משחקים עם בדיקות כאלה, אבל הסכימה לשלוח אותי מההתחלה לכל הבדיקות כדי לוודא שלא מדובר בטעות.
חודש אחר כך הייתי כבר בקוניזציה אצל שכטר. ועשר דקות אחרי שנכנסתי הייתי בחוץ, ואני אומרת לכם שטיפול שורש מפחיד אותו דבר, ונגמר אותו דבר. ההרדמה המקומית מתפוגגת, ו… כלום!
לא כאב…
לא דימום…
רק למחרת התחילו דימומים קלים, טפטופים שאמורים להמשך כשלושה שבועות, עד שהפצע שנשאר לאחר "קיצוץ" הקונוס בצוואר הרחם יבריא.
אם תשאלו אותי למה פחדתי כל כך? הרי שזה נובע משני דברים עיקריים:
1. מפני שלא מצאתי כל מידע לגבי הפעולה, וכל המידע שהרופאים ספקו לי לא נראה לי מספיק ואמין.
2. הורדתי מהאינטרנט את טופס ה"הסכמה מדעת". אותו טופס שחותמים לפני הפעולה. ואם תעיינו בו, תראו שהרבה מידע אין בו, אבל הוא מלך המפחידים.לטופס 157 הקליקו כאן
 
כמובן שלפני הפעולה, ולאחר שדר' שכטר הסביר לי בסבלנות, באמצעות ציור פשוט ומובן מה הולכים לעשות לי, חתמתי על הטופס, בלי להניד עפעף. וכאמור עשר דקות אחר כך הייתי בחוץ, כאילו כלום…
 
עכשיו נשאר לי לחכות לתוצאות הבדיקות הציטולוגיות, כדי לוודא שפעולת הלולאה שקצצה לי את קצות צוואר הרחם, אכן הורידה את כל התאים הרעים, ושמה שנשאר, יבריא, ויצמח תאים בריאים ורגילים.
נקווה לטוב,
חג חנוכה שמח,
פונקציונלית
עדכון 20.2.15 – הבדיקות תקינות, עכשיו מעקב כל חצי שנה, איכס… 
עדכון 14.12.16 – חלפו שנתיים. הפסקתי ללכת לרופאת נשים ולבקורות. הפסקתי את ההורמונים המקומיים. חיי מין תקינים. סובלת קצת מיובש בנרתיק, ומשתמשת בקרמים לטיפול מקומי (קרם גוף)  כאשר מרגישה צורך ביחסי מין.
צפוף שם באזור הקוניזציה. נראה מתי יהיה לי אומץ לקבוע פגישה עם הגניקולוגית לבקרת…

עדכון 10.1.18 – שנה אחרי, מצאתי גניקולוג (גבר), מקשיב, מבין, לא מלחיץ. באולטרסאונד הכל תקין. הזמין אותי לעוד חצי שנה לבדיקת PUPS. היובש בנרתיק השתפר. אולי בגלל סדירות ביחסי מין…