הרניה – הניתוח הבא?

לא כתבתי כאן לפחות שבועיים-שלושה. בתקופה האחרונה באמת הרגשתי שאני חוזרת לשגרה לאיטי. חזרתי לעשות פעילות גופנית, חזרתי לעבודה והכל נראה – עסקים כרגיל. 

אלא שבתקופה האחרונה היה רצף של מקרים שבהם עשיתי פעילות פיזית מאומצת יותר מהרגיל שאחריה הרגשתי כאבים חזקים יותר באיזור המפשעה. בהתחלה מדובר היה בכאבים קלים שחלפו תוך זמן קצר או לא קצר אבל חלפו. לפני יומיים הייתי בשיעור יוגה שבו כנראה תרגלתי בצורה אינטנסיבית מדי למרות שהבטחתי לעצמי לשמור על עצמי ולא להגזים וכו'. אתמול בבוקר (הבוקר שאחרי ערב השיעור) כבר קמתי עם כאבים חזקים יותר באיזור המפשעה. הפעם כבר הרמתי טלפון למוקד כדי להקדים את התור לרופא הנשים שהיה אמור להיות בעוד חודש. להפתעתי ולשמחתי הצלחתי לקבוע את התור כבר לאותו יום, כלומר הגעתי אליו אתמול בערב.. (ויש לציין שבדרך שוב עשיתי טעות כאשר רצתי לאוטובוס. מצד שני אם הייתי מפספסת את האוטובוס אין סיכוי שהייתי מגיעה בזמן לרופא.. אז..)

האמת היא שעוד לפני כשבוע, לפני שיעור היוגה ובוודאי לפני הביקור אצל הרופא, היה לי חשד שמדובר בבקע מפשעתי. רק אתמול בערב, במהלך הביקור אצל הרופא שמעתי לראשונה את המילה – הרניה. כלומר הרופא, לאחר בדיקה אישש את החשד שלי וגם הוא חושד בכך. מבחינה רפואית-קלינית זה עדיין בגדר חשד. הוא הפנה אותי למספר בדיקות וגם לרופא כירורג כדי לבדוק זאת, אבל בהתחשב בכאבים שפוקדים אותי ברגעים אלו (כנראה בעקבות הריצה של אתמול לאוטובוס..) לא נשאר מקום רב לספק. הבדיקות שאעשה רק יתנו את ה"חותמת" על כך. 

וכרגיל, פניתי לאינטרנט. הבנתי שבמצב של הרניה הטיפול היחיד שמרפא אותה הוא ניתוח. חייבת להודות שזה קצת דיכא אותי. עוד לא עברו חודשיים מהניתוח שעברתי, האיזור של הניתוח עדיין מחלים ועכשיו – עוד ניתוח? 

גם הבנתי שהשאלה האם ומתי לנתח תלויה בשאלה עד כמה אני סובלת מזה. יש אנשים שחיים עם הרניה במשך שנים. אז כנראה שמה שנשאר הוא לחכות ולראות מה יהיה המצב. 

ואם ביוגה עסקינן – כמובן שחיפשתי באינטרנט מידע לגבי יוגה במצב של הרניה. הגעתי להודעה מאוד ישנה שכתב בפורום יוגה, מורה שהכרתי בעבר שהיום הוא כבר לא בחיים לצערי. הוא כתב שם הודעה מפורטת אבל בשורה התחתונה הבנתי שיוגה יכולה לעזור במצב כזה. אני רק צריכה למצוא מורה מתאים. כנראה זאת טעות פשוט להיכנס לשיעורי יוגה רגילים במחשבה שאתרגל איך שאני יכולה ו"יהיה בסדר". הניסיון מראה שבפועל זה לא עובד ככה. זה אחד מאותם מצבים שאני באמת כל כך מצטערת על כך שאותו מורה כבר אינו בחיים. בעבר הייתי מגיעה אליו כל פעם כשהיה מצב גופני לא תקין והוא היה עוזר לי מאוד. למצוא מורה אחר מקצועי ומנוסה כמוהו זאת משימה לא קלה. ובכל זאת אשתדל לעשות מאמץ ולמצוא מורה כזה. 

נראה לי שבשלב הזה אני כבר יכולה לשנות את שם הבלוג. רחם כבר אין לי אז השם כבר לא רלוונטי. 

השם האחר הוא – הרניה. התמודדות והחלמה.