עוד מאמץ אחרון קטן ודי?

"עוד מאמץ אחרון קטן ודי?" אני ממלמלת לעצמי.. הימים האחרונים היו קשים, אפילו קשים מידי.. נדרש ממני מאמץ שאני אפילו לא בטוחה שאני מסוגלת אליו..  בתחושותיי נזרקת למקום זר, קשה , לא מוכר.. אין שקט, אין מנוח.. רוצה לקלף מעצמי את כל תחושת החרדה המציפה אותי ולא מצליחה.. רוצה לעמעם את חושיי עד שלא ארגיש דבר.. "רק עוד קצת , אל תתפרקי עכשיו" שוב ממלמלת לעצמי.. כלפי חוץ מציגה חזות של- "הכל בסדר" .. (האומנם? ?) איש לא יודע על הסערה המתחוללת בתוכי..  "מחול של שדים" השואבים אותי לתוכם,  פנימה.. ואני? מתלבטת האם להתמסר לאותו מחול שדים.. יודעת שאם כן- היא זאת שתשלוט, היא זאת שתכתיב לי. ואני כבר עייפה ולרגעים מסוימים רוצה להתמסר אליה ,להפרעה… כי שם שום דבר לא  זר, כי שם  המקום המוכר..