מבולבלת…
אני חולה? בריאה? לא יודעת. נראה לי שחבל שדחיתי את האשפוז...
הביאו לי תאריך לאשפוז לעוד שבוע וחצי.
שבוע וחצי!!!!
מה?? רגע, אני… אני עוד לא מוכנה… אפשר עוד קצת זמן?
הצלחתי איכשהו שידחו לי את זה לאחרי פסח. לפחות בחול המועד אני אהיה קצת בבית. ויהיה לי קצת זמן לסדר את השירות… להתאררגן על עצמי. לסדר את המחשבה.
אה, וגם לאמא יהיה זמן לעכל את זה, כמובן. היא עדיין בהלם טוטאלי, ואפילו מתנגדת.
אוף, אני כלכך ״אלופה״ בלדחות דברים כאלה. כלכך פחדנית. דחיתי ככה גם את המעבר שלי מהשירות, ועכשיו אני ״דוחה״ את האשפוז, מה שעשוי לדחות את ההחלמה שלי! זו לקיחת סיכון מטורף.
אבל זה לא חייב להיות ככה.
כי בזמן הזה אני יכולה כבר להתחיל ולעשות עבודה…
יש לי עוד צאנס להתחיל לאכול. עוד צאנס לעלות במשקל. ואולי ככה גם לקצר את זמן האשפוז…
הכל תלוי בי.
אתמול היה יום נוראי. ממש! לא אכלתי בקושי.
והיום התחיל אפילו עוד יותר גרוע! אבל איפשהו בשעה 20:00 התפרקתי ואכלתי בלי סוף… (לא בולמוס… אלא סתם ארוחה מלאה ומיותרת.)
אז… רגע… אם בסופו של דבר אכלתי היום ״טוב״- זה אומר שאני יותר בריאה עכשיו?
ביום חמיש יש לנו מפגש משפחתי. יהיה שם אוכל וברור לי שאני אוכל.
ביום שישי בערב יש ארוחת ערב בסניף. אם אני אלך ברור שאני אוכל.
והמשלוחי מנות.
המשלוחי מנות.
דאמ.
ברור שאני אוכל.
ואז יש את פסח. פסח זה חג משמין.
מפה לשם אני חושבת שאגיע לאשפוז בעודף משקל חולני.
אבל עד אז- מחר תענית אסתר. נראה כמה אני אחזיק כי אני מממממש גרועה בצומות…
-
5 תגובות
