מתוך אסופת השברים

לאסוף את עצמך מתוך אסופת השברים, הננעצים  כתער חד בגופך, מבלי יכולת להרים את ראשך ולהסתכל.. מרגישה מסוחררת מ"קרוסלת החיים" וכל כך רוצה שאותה קרוסלה תעצור לכמה רגעים.. שתחדול לסחררי .. הכול מסביב מעורפל כל כך .. אינני מוצאת מילים לתאר את הרגשתי.. כולם ממשיכים הלאה ורק אני זאת הנותרת לבדי עם הכאב הכל כך גדול, שפעם אחר פעם טעמתי את טעמו המר.. ועתה? אני נותרת על אותה קרוסלה מותשת מאותו מאבק החיים,  רוצה לאמור  שעייפתי , שאין בי הכוחות , שאני רוצה פשוט להיעלם ולחדול.. הכל כל כך קשה ולא נראה באופק משהו היכול  להשקיט את רחשי ליבי.. בקרב הזה הפעם הפסדת .. רק עוד קצת ואז תוכלי באמת לחדול..