קור החודר לעצמותיי

קור החודר לעצמותיי ואני עייפה. עייפה כל כך .. עייפה מלנסות להמשיך ולהתמודד.. בקושי שסחבתי את היום לימודים הזה, מסוחררת, חצי מעולפת.. כבר הרבה זמן שלא הייתי במצב כזה.. קשה לי . קשה לי ממש ואני יודעת שבסביבה הקרובה לא יבינו את מצבי. חושבים שזה תלוי רק בי .. גם ככה בסוף היא לוקחת ממני את הכול.. אז מה זה כבר משנה?? , למה לנסות להמשיך? מרגישה שנמצאת בצומת ללא מוצא.. מיואשת.  היא מנצחת אותי בקלות וכרגע לא מצליחה לראות את התקווה שבאופק..אין שום דבר שיחמם והקור חודר לעצמותיי מבפנים ומבחוץ. רוצה להיכנס מתחת לפוך ולא לצאת (לפחות  עד שההרגשה הזאת תחלוף..) אבל המציאות מכיתבה תכתיבים אחרים המוח "יורה" משימות שעליי עוד להשלים ולהספיק היום ואני פשוט בלי טיפת כוחות , נותרת דומייה, בוכייה.. לא מסוגלת לתפקד:((