קרוסלת הלונה פארק שלי

מורעבת. קשה לי ..על סף עילפון. בימים האחרונים מאומה לא הכנסתי לגופי..והנה בלי משים לב שבוע חלף.. באי שקט. עוד ניסיון קלוש להתרכז אך הרעב משתלט על הכל ואינו מאפשר לי דבר .. חולשה אוחזת בגופי מצד אחד ומהצד השני "קולות ההפרעה" מסחררים אותי ואת גופי,  לא נותנים מנוח..  כמהה לשקט, לשלווה, עייפה מהמלחמות… אז למה אותם "קולות" לא מניחים לי?? , מדוע בראשי "קול ההפרעה" רק הולך ומתחזק הוא? .. באפיסת כוחות מנסה להרגיע את המגרנה שהחלה בשעות דימדומים , אך כושלת בכך .. היא רק הולכת ומתחזקת ..מנסה להקשיב לרחישי ליבי אך אלו מטושטשים כנגד הכאב הנורא.. רטיית בד קרה על מצחי ..  "עוד מעט והכול ישקוט.. רק עוד קצת ותוכלי להתמסר לשינה ולחלומות  .. כי רק בלילה כשאני ישנה אותם הקולות נעלמים ואותה קרוסלה פוסקת לסחררי.."