מרגישה שזה הולך ומתקרב יותר מיתמיד לא אחזיק עוד אין לי כוח

אין לי כוח אני מרגישה שאני שוקעת יותר ויותר לדיכאון , זה ממש אבל ממש לא קשור למרפאה שהייתי נמצאת בא זה בגללי וזה גם אחת הסיבות שאני עוזבת!! אני מרגישה אין טעם יותר לחיים 🙁 לא מצליחה להרים את עצמי למעלה רק שוקעת ושוקעת אני פשוט רוצה לעשות לזה סוף!!! בטח אנשים יגידו מה אבל יש לה ילד קטן בבית… נכון יש לח בן מקסים בבית אבל הוא רק סובל שרואה אמא כל כך בדיכאון !! השיר שמתנגד לי בלי סוף זה הקיץ האחרון שלי איתכם ואני מרגישה שזה פשוט ככה!! עוד קצת ואני כבר לא אהיה יותר 🙁 🙁 ותודה לכל מי שקרא את הבלוג שלי !

ותודה ששיתפת. אבל סליחה, פרפרית. ומה יקרה אז לילדך הקטן, המקסים והתמים, שבאמת לא חטא במאום? בטוחה שאת חושבת הרבה על זה. יש לך תשובה?
- 0
- שתפו
דווחופרפרית,
קוראים לי פז ואני הייתי בדיוק במצבך לפני שנה. יש לי ילד (כיום בן כמעט 4) ואני בת 31. בשנה שעברה החלטתי שנמאס לי. 30 שנה עברו ועדיין קשה לי להתמודד עם העולם. בנוסף אני HSP - Highly Sensitive Person, כלומר שיש לי רגישות יתר אז הכל גם נחווה אצלי בעצמה רבה יותר. הייתי ממש בדיכאון, בלי חשק לקום בבוקר, שמתי לב שגם הבן שלי נהיה פחות רגוע בגללי. ההורים שלי ובעלי נלחצו בגלל המחשבות האבדניות שהיו לי (כבר כתבתי מכתב פרידה בנייד) ורצו לקחת אותי למיון ברמב"ם, אבל לא הסכמתי. לאחר יומיים כשהתאוששתי קצת פניתי לרופאה שלי וביקשתי הפנייה לפסי
- 0
- שתפו
דווחופרפר יקרה, אולי הגיע הזמן לשקול אשפוז לתקופה? עד שתרגישי טוב יותר ותתחזקי? אני בטוחה שזה מה שהבן שלך היה רוצה בשבילך ובשבילו אם המצב שלך כל כך קשה. עדכני...
- 0
- שתפו
דווחויש לי בן מקסים בן 4 ויש לאבא מדהים שמטפל בו , אני כל היום סגורה בחדר כבר אין לי כוח וגם אף אחד לא מבין את המצוקה הגדולה שאני נצאת בה אני לא יכולה לסבול יותר התנתקתי , אני גורמת לסביבה שלי רק סבל בעלי חסר עונים לא יודע מה לעשות הפסיכולוגית שלי אנרה לי שעם אני עוזבת את המרפאה אני עוזבת גם אותה , יכול להיות שהן כן מבינות את המצוקה שלי אבל הן גם חסרות עונים ואין להן מה לעשות , בדיוק כמו בעלי , אני כבר לא רוצה עזרה ואין לי כוח לקבל עזרה מאף אחד באמת שהגתי למצב שאין לי כבר כך , הבן שלי סובל שהוא רואה אותי ככה , אתמול יצאתי איתו קצת לטייל הי
- 0
- שתפו
דווחופרפרית, ניסית לקחת כדור כלשהו? טיפול פסיכולוגי בלבד לא עוזר. עם הכדורים יש שיפור רק אחרי כשבועיים ובהמשך שיפור יותר משמעותי. אל תוותרי עדיין, יש לך בעל וילד שאוהבים אותך וקשורים אלייך.
תנסי לא להיות לבד, אם לא טוב לך בבית, צאי. אבל אל תהיי לבד, תעשי הליכות עם בעלך, אולי תקני לך משהו שיעודד אותך קצת.
ותשאלי על כדורים, זה אחד הדברים העיקריים שעוזרים.
אני הכי מבינה אותך בעולם, ואני יודעת שקשה לצאת מזה, אבל דיכאון זו מחלה לכל דבר ואנחנו זקוקים לטיפול רפואי.
זה משתפר אם מוצאים את הדרך הנכונה, גם אם קצת קשה בהתחלה.
אני מאמינ
- 0
- שתפו
דווחוהכדורים כבר לא עוזרים לי מסתבר שום דבר כבר לא עוזר , היה לי איזה משבר שמאז הכל התחיל להדרדר אני לא מתכוונת ללכת לעד פסיכולוגית חדשה עם אני עוזבת את הפסיכולוגית שלי עכשיו אני לא הולכת שוב אין לי כוח להתחיל הכל מההתחלה ..... אין כלום כבר לא עוזר אני לוקחת קלונקס וכל היום הולכת לישון יושבת קצת עם הבן שלי ואז לוקחת את הכדורים של הלילה והולכת לישון , כן אני יודעת אני אמא חרא אני יודעת וזה הכי כואב , הבן שלי כבר לא סופר אותי מימטר אף פעם לא מקשיב לי וזה בסדר אני כבר מבינה מאיפה זה בא ..... אבל אין לי כוחות יותר באמת אני אוכלת את עצמי שכמה א
- 0
- שתפו
דווחואת לא אשמה בכלום. אין לך שליטה על רמת הסרוטונין בגוף ו/או במוח. אף אחד לא יכול לשלוט על הורמונים וגם עם כדורים לפעמים טועים וצריך לנסות עד שמוצאים את מה שמתאים. החומרים הכימיים אצלך לא מאוזנים, ולכן את על סף פיצוץ אבל אפשר לסדר את זה עם רק תתני לזה קצת זמן.
ואת האמא הכי טובה שאת יכולה להיות, כרגע את חולה אז את לא יכולה להיות במיטבך אבל אני בטוחה שהבן שלך עדיין צריך אותך ותחסרי לו. עניין הגירושים עלה רק בגלל שלבעלך קשה לראות אותך ככה והוא מתענה כי הוא לא מצליח לעזור לך. מתי התחיל המשבר והאם הזוגיות שלכם היתה טובה לפניו?
אנחנו כאן
- 0
- שתפו
דווחוזה הגיוני שבעלי רוצה להזמין לי משטרה ושיאשפזו אותי בכפי ??????לא משנה כמה עובדנית אני לא לא חוזרת לבית פסיכיאטרי אין מצב אני אמות לםני שאכנס שוב למחלקה הסגורה , הוא עכשיו אמר לי שהמצב שלי מדרדר מיום ליום בקצב מסחרר אבל אני יודעת בוודאות שהוא לא מוסוגל לאשםז אותי כי אני יעשה לו את המוות אחרי זה
- 0
- שתפו
דווחותתייעצי עם רופא משפחה, את יכולה גם ללכת למרפאת בריאות הנפש שיש בכל עיר. את לא חייבת להיות במחלקה סגורה.
דברי עם בעלך בהגיון ולא דרך הדיכאון. נסו למצוא דרך ששניכם תסכימו עליה, אולי אפילו תלכו יחד לייעוץ זוגי בשביל זה (שיחה או שתיים).
- 0
- שתפו
דווחולחצו כאן בכדי לקרוא על סיפורו האישי:
- 0
- שתפו
דווחו