יום מתוק כמו שוקולד מריר

אנשים שלא זכרו אותך בחצי השנה האחרונה כי הם היו יותר מדי עסוקים בלהיות אין אה ריליישנשיפ עם קריפס למיניהם שלא בא לך להכיר נזכרים בך, חצי שנה אחרי. עדיין אותו המרמור שלהם
מרמור ומרירות מזכיר לי את התקופה ההיא כשעוד הייתי בתחילת גיל 18 והייתי פחות קמצן ממה שאני היום. חזרתי מעוד יום שגרעתי וסתמי ממקום שאליו הייתי הולך מדי שבוע ובדרך עצרה אותי מישהי שישבה עם כמה שקיות לצדה, היא רצתה שאני אסתכל רגע עליה בניגוד לשאר האנשים שהם לא אני שחלפו על פניה והתעלמו מהבכי הכבד שלה
אני הייתי היחיד שעצר והקשיב והיא סיפרה לי על החיים הקשים שלה בבריף כי ממש מיהרתי לאוטובוס ואני אדם של הכל בקצרה אלא אם מישהו ממש מעניין אותי ואז אני חופר לו כל היום, אבל נתתי לה קצת מהזמן שלי
היא סיפרה שהיא מגדלת ילדים לבד ושהמדינה לא עוזרת לה ושאין לה מספיק כסף אז כמה שיהיה לי לתת לה, שיברך אותי האל שהיא מאמינה בו. לא ממש האמנתי בברכת האל אבל כן האמנתי בקארמה, ובכלל, לא היה אכפת לי לתרום לה. אז נתתי לה את כל הכסף שהיה לי לאוטובוס חזור כי את השאר בזבזתי על אוטובוס הלוך, ולפני השעה 9 וחצי אין חופשי יומי, אז הלכתי ברגל הביתה מחלק אחד של העיר לחלק השני תוך כדי שאני אוכל את עצמי מבפנים שאני פשוט אידיוט מוחלט שנתתי את כל מה שהיה לי למישהי שאין לה ואני אפילו לא מכיר אותה

התמרמרתי על זה הרבה זמן אבל מפה לשם, הרווחתי את כל הסכום הזעום הזה בחזרה, אמנם לקח קצת זמן אבל הרווחתי אותו ביג טיים ובעבודה קשה ובעמל רב
אז הזעתי בדרך הרבה והיה חרא, אבל השתלם לתרום לה – כי כשנותנים, מקבלים הרבה יותר בחזרה. גם אגו נקי לאנשים חסרי מצפון וטאקט כמוני, או במילים אחרות – גם חלאות כמוני אמורים לתרום כי בסופו של דבר זה חוזר אלינו בטוב

ומה הפואנטה של הסיפור ולמה לעזאזל אני מספר לכם אותו? לא יודע. אבל אני בהחלט יכול לומר שאם הייתי נתקל בסיטואציה כזו שוב, הייתי נותן את הסכום שיש לי מחדש. אז נכון שהחיים שלי הם לא הדבר הכי ורוד שאפשר לדמיין, אבל בסופו של דבר כסף הוא סתם חרא.

ומה גם שאני את הכסף שלי רוצה לתת למישהי שאוהב, ואם יהיה לנו גם צאצא משותף – עוד מישהו שאני אוהב לתת לו את כל מה ששלי. אז לי לא ממש אכפת מכסף.

כל מה ששלי עכשיו, כל מה שיהיה שלי בעתיד, יהיה גם של האנשים שאני אוהב. בדגש על צאצאים. וכלב נחמד וחתולה יפה שנאמץ ככה לדירת סטודיו שאני רוצה לקנות בעתיד

לסיכום, חבר'ס, אם נתקלתם במישהו שאין לו (או מישהי שאין לה), תפתחו את הלב, וגם את הארנק. תנו גם את כל מה שיש לכם. אני יכול להבטיח לכם שזה כמו השקעה – אתם נותנים מהצד האחד, ומקבלים הרבה מהצד השני. (או לפחות אני קיבלתי באותה הפעם)

מצד אחד בא לי שעוד מישהו יעשה לי הפתעה כזו בדרך כמו שהיא עשתה, מצד שני אני לא יוצא מהבית בכלל בגלל שאני לא מסוגל להסתובב הרבה בחוץ מחרדות שונות ומשונות שיש לי, אז אני לא חושב שיצא לי לפגוש עוד אנשים נזקקים בשביל לתת להם

אני חושב על הדרך הבאה שלי לתת לנזקקים. והיא הרגע קפצה לי במוח. אולי אני אוציא אותה לפועל בקרוב, כדי שלא יגנבו לי את הפטנט אני לא אגיד מה הרעיון – אני רק אגיד שאם הוא יקרה, אני אדאג להציג אותו כאן בפניכם הראשונים