time is running out

אני לא רוצה להיות חלק מהמרוץ הטיפשי הזה
אני לא רוצה להמשיך להיות שחקן בהצגה כושלת שנמשכת ונמשכת ונמשכת ועל אף שההצגה רק מבריחה צופים וכסף אני ממשיך,
בשביל המשחק
בשביל האמנות
ועם אמנות אתה לא חי, ואם אתה לא חי, אתה לא צריך סיבה לחיות
כי מספיק שתמות פעם אחת בתוך הבור הזה שנקרא הנפש שלך כדי שתהיה לך הצדקה לכך שתסיים את שאר הבורות בגוף שלך,
אלו שגלויים לעין ואלו שלא

אני מרגיש כאילו אני עגלת סופר כזאת שברגע שאתה צריך מישהו שיסחוב בשבילך את הדברים אז אתה פשוט לוקח אותה
אתה לוקח את העגלה ושם בה את הכל
אתה מפוצץ אותה בדברים, כי מה אכפת לך
העגלה סוחבת אותם
ואם משהו דפוק בגלגלים או אם סיימת את הקניה אתה זורק אותה לצד
כי כשנגמרו הקניות אין לך סיבה יותר להשתמש בעגלה, אתה לא צריך אותה

אני מרגיש כמו קיר
ואני מבין שכשמדברים אליי אני לא מקשיב וזה ברור כי לא תמיד יש לי את הרצון או את הכוח
אני מרגיש שבא לי לעקור לעצמי כל איבר בגוף ולטחון אותו במטחנת בשר
לראות את הדם משפריץ מהגידים והעורקים שלי
לראות, לסבול, לצרוח
לקרוס ולמות

הנפש שלי בתוך מטחנת בשר עובדת ואף אחד לא ממש מצליח לעצור את מכונת הבשר מלפעול

ואולי גם לי לא בא שהיא תיעצר כבר
אולי הגיע הזמן באמת לשחרר לתמיד

הי, לפחות דבר אחד ישאר כאן אחרי שאני אלך
יש לה את הלב שלי אז אם מישהו אי פעם ירצה אותו
שיגיד לה
אני רק מקווה שהיא לא תשים אותו על הגריל או משהו