איני יכול לתפקד רגיל בגלל חרדות ו OCD

שלום, שמי אביאל בן 22, מאז שהייתי ילד קטן תמיד הייתי הילד השקט שנמצא בצד, הייתי ילד חכם שמחשב כל מהלך בחייו מכיוון שהחרדות כבר היו אז, חברים כמעט לא היו לי, תמיד היה רק אחד והוא היה החבר הכי טוב, ובגלל שסמכתי עליו הייתי מוכן לצאת איתו חופשי, לעומת ילדים אחרים שבעיני היו זרים ואפילו אוייבים, פחדתי מאוד להיות בחברת אנשים ותמיד דאגתי להיות כמו אחרים (כשאני לא) רק כדי שלא יפגעו בי, הייתי ילד מתוק שכבר מגיל קטן סבל מאוד מחרדה חברתית, תמיד הייתי ביקורתי מאוד למה שקורה סביבי ומאוד נזהר מילדים אחרים, הייתי נעלב מאוד מהר ולא ידעתי איך להגיב אז פשוט הייתי בוכה לי כשהראש מונח על השולחן והידיים מסתירות את הפנים או שהייתי מתחבא ובוכה, מגיל קטן ידעתי שאיני כמו כולם, ולא משנה כמה אשחק אותה לא אוכל להשתלב בחברה, לסיכום הילדות שלי הייתה לא פשוטה בבית ספר ולא פשוטה בבית כשבבית החינוך היה נוקשה, לפעמים מלחיץ מאוד והגיע אף לכך שקיבלתי מאבי מכות, זה היה מלחיץ, בתור ילד לא היה לי את המקום הזה שבו אהיה עם עצמי בשקט, אבא עצבני בבית וחרדה חברתית בבית ספר, תמיד חשבתי שכולם נגדי. 
עם הזמן הלכתי והתבגרתי והפחד כמעט מכל דבר רדף אחרי, לא הצלחתי בלימודים, הייתי מרחף בשיעורים, והייתי מתחבר עם הילדים החלשים שלא היוו עלי איום כלשהו, פחדתי להחזיר כשהיה צריך, ואז נחשפתי לכך שהדיכאון נהיה חלק מהחיים שלי, הייתי אוהב לבלות לבד, לא היו לי חברים ומידי לילה הייתי יוצא ומסתובב לבד ובוכה, היו לי כמה קטעים (לא פיזיים) עם בחורות וזה נגמר מאוד מהר בגלל החרדות, הייתי בודד וכבר לא היה לי כח ללמוד אז עזבתי באמצע כיתה י"א כי לא סבלתי מסגרות, ניסיתי לעבוד רגיל ולא הצלחתי, אז עבדתי שעתיים ביום, הייתי גם מתאמן בכל גיל ההתבגרות כדי להיות חזק ושאף אחד לא יוכל לפגוע בי, אך זה לא עזר, תקופה לאחר מכן התגייסתי לצבא ושם הייתה קשה לי המסגרת, אז ביקשתי לרדת מקרבי ובסוף ירדתי, בחברה שם לא השתלבתי ומהר מאוד גיליתי שאני עם פטור בידיים, לאחר 5 חודשים של שירות, יצאתי עצוב ומרגיש לא מוצלח, ניסיתי לעבוד פעמיים בשבוע, 6 שעות ביום וגם זה לא הצלחתי, יום אחד התקשרו אלי ממכללות שיש לי זכאות ללמוד בגרויות על חשבון הצבא וקפצתי על המציאה, הצלחתי להשלים תעודת בגרות מלאה, המשכתי לנסות לאחר מכן לעבוד 6 שעות ביום 6 ימים בשבוע והחזקתי שם רק שבוע וחצי, אחר כך ניסיתי להשלים פסיכומטרי וקיבלתי ציון נמוך מאוד, תקופה אחר כך עבדתי 4 חודשים עם מידי פעם חופשים כי הרגשתי נפשית קשה, ואז הגיעה הדרדרות נפשית קשה שבגללה השפאזתי את עצמי למשך חודשיים שלמים שבסוף עזבתי באמצע טיפול בגלל החרדות, ניסיתי להמשיך לעבוד וכבר לא הצלחתי אז נשארתי בבית חודש וחצי עד שהשפאזתי את עצמי לאישפוז יום וכאן אני נמצא כרגע…
בנוסף לכך שאיני יכול לתפקד נורמלי ביום יום, אני מלא בחרדות ופחדים ומידי פעם נופל לדיכאון עמוק, יותר מזה הביטחון העצמי שלי מאוד נמוך, גם הערכה העצמית, וכך גם השנאה העצמית שיש לי כלפי עצמי, אני מודע לזה שאני זקוק מאוד לעזרה ועל כן פניתי גם לביטוח לאומי, מקווה לקבל את העזרה הנכונה ושיבינו אותי, כי מבחוץאני נראה רגיל וקשה לראות עלי את כל מה שסיפרתי.