על הגוף

אין לי הרבה שיער על הגוף. 
גם המעט שיש מפריע לי, ואני מגלח ועוקר אותו. 

רק על הראש אני אוהב שיש לי שיער, וגם זה רק זיפי וקצוץ. בגילי המתקדם, השיער בחלק העליון של הגולגולת נעשה דליל יותר מזה שעל העורף ומעל האוזניים. וגם השערות דקות ולבנות. זאת הזיקנה. כמו  אצל (כמעט) כל הגברים. זה לא כעור מידי בעיניי, כל עוד זה קצוץ וזיפי.

אני מספר את הבן שלי, חייל בן 20, מידי 3 – 4 שבועות. גא שהוא בוטח בי מספיק כדי להפקיד את ראשו בידיי. בתיכון היה לו מנוי במספרה בעיר. איזה יופי של שיער יש לו. שיער של בחור צעיר, כמו שלי היה בגילו. עבה, כהה, סמיך. אוהב אותו, רוצה בפריחתו. זה הזמן שלו כעת. אני זקן. 

אני סולד משיער שצומח על האוזניים ובתוך האוזניים. בשנים האחרונות, עם ההזדקנות, צומחות לי שם שערות, ואני עוקר אותן בפינצטה על בסיס יומי. 

אני סולד משיער במורד העורף בואכה השכמות. אני מגלח שם על בסיס יומי. רוצה שיהיה חלק שם. 

מספר פעמים התחלתי לגדל שיער על הפנים, כי סברתי שזה הולם אותי ואת מבנה פניי הכחוש, אך זמן קצר לאחר שהשיער מתחיל להתארך מעבר לזיפים בני כמה ימים, אני מגלח הכל בתחושת מיאוס. 

אני רואה גברים (בעיקר חרדים) ששיערם צומח פרא, זקן לא מסודר, שיער על העורף, שיער ראש לא מסודר, וזה בדרך כלל בא יחד עם סרחון זיעה חמוצה ללא דאודורנט ומישמנים, וזה מעורר בי קבס. 

לפני כמה שנים התחלתי לגלח את השיער מהחזה, ולאחרונה גם מהפין, משקית האשכים ומסביב לפתח יציאת הצואה. 

(לא בא לי להשתמש בכינויים ילדותיים כמו "בולבול" ו"טוסיק", בכינויים וולגריים כמו "זין" ו"ביצים", או בכינויים מרוחקים כמו "איבר המין" ו"פי הטבעת", אלא בביטויים מוחשיים-תאוריים וביולוגיים. איברי המין הגבריים נקראים "פין" ו"אשכים". האשכים מונחים בתוך מעטה דמוי שקית, ולא שק. לפתח יציאת הצואה לא מצאתי בינתיים כינוי הולם וקצר יותר) 

(מגעיל לעסוק בכך ? סוטה ? לא סובר כך, לא מרגיש כך. נמאס לי מפוליטיקלי קורקט ומביטויים וכינויים לא ישירים ולא גלויים)

נוח ונעים לי יותר ככה, וגם נראה לי אסתטי ולא ביזארי. 

אין על גופי קעקועים ולא פירסינג. אין שרשרת, או טבעת (טבעת הנישואין החליקה מהאצבע לתוך הביוב לפני כמה עשרות שנים. אולי זאת גם מטפורה). ניקבתי בעבר חור בתנוך אוזן שמאל והישחלתי שם עגיל זהב פשוט. אהבתי, אבל הפסקתי לענוד כי הבוס בעבודה העיר שזה לא מתאים לסביבת העבודה ולתפקיד המכובד עאלק. בינתיים לא בא לי לענוד על עצמי תכשיטים בכלל. אינני עונד אפילו שעון-יד. נקי לגמרי. 

אינני משתמש בבשמים או קרמים, למרות שנעים לי להריח ריח גוף נעים של נשים. זה מושך, כשם שניחוח של פרחים מושך חרקים. אין לי עניין למשוך אליי נשים ובודאי לא גברים. לפני שאני יוצא לעבודה (עבודה משרדית בחדר ממוזג עם גברים ונשים נוספים) אני מתיז דאודורנט בבתי השחי כדי שאנשים שעובדים איתי לא ייגעלו ממני. אינני נגעל מריח הגוף של עצמי וגם לא מזה של נשים שאליהן אני נמשך. להפך. כולל הפרשות נרתיקיות. צואה ושתן לא. 

אולי השיא הוא שאינני נידחה לקיים יחסי מין, ואף אורליים, כשבת הזוג שלי במחזור. "בועל נידה" ? מלקק נידה. תחילה זה דוחה ואחרי רגע אין טעם של דם וזה מרגיש רגיל. 

לא סוטה ולא בטיח. אני סבור שהגישה שלי בקטע הזה מאוד בריאה ומשוחררת. 

מישמנים דוחים אותי. רוב גופי ללא שכבות שומן. די בשומן הפנימי שעוטף את האיברים הפנימיים, ומעט שבמעט שומן לצד השרירים. נקודות התורפה שבהן מצטבר אצלי שומן כשאינני מקפיד מספיק על תזונתי, הן כמובן הבטן התחתונה, "הצמיג" שמאיים לעטוף את שרירי המותניים, והישבן. 

כיף גדול להניח את כפות הידיים על המותניים ולחוש רקמות שריר ולא מירבצי שומן, לצבוט לעצמי בחלק המחבר את הישבן למותניים ולגב התחתון, ולחוש רק מעט שומן, ובעיקר שהבטן התחתונה תהיה מכונסת, קטנה ושרירית. "קוביות" ממש אין לי, כי לא בא לי להשקיע באימונים הנדרשים. הבטן שלי מאוד אלסטית, ועל בסיס יומי היא גם תופחת ומתמלאת גזים, ולעיתים משתפלת ומשתרבבת בצורה דוחה. 

אני מודע מאוד למה שקורה בנקודות התורפה שלי, ודי שאשמין קילוגרמים ספורים כדי שאחוש ואראה זאת באופן מאוד מוחשי, ושזה יפריע לי. 

אני נשקל מידי שבת בבוקר, אחרי הריצה. זאת איננה חזות הכל, אך זאת אינדיקציה נוספת. אם העליה במשקל נובעת מחיזוק והגדלת מסת השרירים – סבבה, אך על פי רוב זאת אינדיקציה למה שאני ממילא חש ורואה בנקודות התורפה שלי, ותזכורת לכך שעלי לצמצם פחמימות, שומנים וסוכרים בתזונה שלי. יש לי נטיה לשחרר את הרסן. 

זכיתי והעור שלי עדיין די מתוח ולא מקומט, למרות שאני מאוד רזה וכבר די זקן. מה אעשה כשאתקמט? כנראה שכלום. זה חלק מהזדקנות טבעית ולא חולנית, ואני מניח שזה יבוא לי טוב. 
 

מטרוסקסואל ? ההגדרה בויקיפדיה היא "כינוי לגבר עירוני המעודכן על-פי צו האופנה, מודע למראהו ומטפח את גופו. המונח הוא שילוב היתולי בין המילים "הטרוסקסואל" ו"מטרופולין", ונועד לתאר טיפוס מסוים של גבר סטרייט שאימץ לעצמו התנהגויות שאמורות להיות מזוהות לכאורה עם גברים הומוסקסואלים – בעיקר הקפדה על אופנה ומודעות למראה חיצוני. הרעיון העומד בבסיס המושג הוא שנורמות התנהגות כדוגמת רגישות, השקעה בלבוש וטיפוח הגוף והעור, אשר היוו חלק מהסטריאוטיפ ההומוסקסואלי הפכו לנורמות התנהגות מקובלות של גברים ללא קשר לנטייתם המינית".

ההגדרה בחלקה מתאימה לי, רק שאני סולד מ"צו האופנה" ואינני משקיע בלבוש, וגם אינני מטפח את העור ואינני משתמש בקרמים ובשמים. ה"מטרו", האיפיון העירוני-יאפי הזה, לא ממש מדבר אלי. אין בי איזו אנינות ומעודנות. הכי נוח לי בבגדים המהוהים ולעיתים מסריחים שלי. כדי שאזרוק את בגדי הריצה שלי לכביסה הם צריכים להצחין במידה שתגעיל כבר אותי עצמי. בחורף אני מתקלח פחות. קר לי ולא נעים. בקיץ אני מתקלח כמה פעמים בשבוע, לא כל יום. 

מצד אחד שטינקר ומוזנח, ומצד שני מודע ומטופח. 

זה התמהיל האישי שלי.