על חבל דק

מתהלכת על חבל דק
אולי דק מידי
והכל סביבי ברדק
אוסף התמודדויות חיי
מביטה אל הצדדים
כולם רעים כולם טובים
ואנוכי ביניהם מתלבטת
כולם ידיהם אלי מושיטים
ואני שתי ידי כבולות, בסיכון מתנדנדת
מכל עבר קורצים המבטים
בחרי בי אני חשוב
ואת גופי מן החבל מסיטים
מושכים את ליבי לאהוב
והוא אוהב ומכיל ושונא באחת
ולא שבע מלראות
ורק לרגע העיניים מסיטות את המבט
ובקסמי ההמון נשבות
.
והדרך ארוכה ומפותלת
והחבל הדק בין הצדדים נמתח 
מתהלכת בחוסר איזון ונופלת
מפילה את עצמי? זה ממש מגוחך
וגופי הפצוע משווע לעזרה
ואין שופט שהוא ניטרלי
כל אחד הוא גם מהטוב וגם מהרע
והכל מתערבב לטעם שמר לי
את כולם לרצות מנסה
ועל עצמי אני עובדת
את הקולות הרבים במוחי מהסה
די לכם, אני כבר ממש מפוחדת
תנו לי ליפול למקום הנכון
בלי לחשוב או לבחור בלי לדעת
גם אם יהיה זה לגמרי אסון 
גם אם אהיה המשוגעת
.
שמישהו את עיני מוחי יכבה
שלא אראה בנפילתי
שלא אחוש איך עוטים על גופי הארבה
שלא אצפה בקבורתי
שלא אדע שכבר בחרתי
ולא ארצה משם לקום
שלא אדע פן אם טעיתי
ולא אביט אל היקום
ולא אדע אם יש דרך חזרה
אם יש גשר מחבר בין הצדדים
ולא רק חבל דק מתוח ב"גבורה"
כי מעבר בטוח לעוברים.

אך באין מי שידחוף
אך באין מי שיפיל
אך באין מי שיביאני אל החוף
ואת עיני מוחי יאפיל
נשארת באותו המקום
על החבל הדק המתוח
מסיטה את המבט פעם לשם פעם לפה
שם הוא מקומי הבטוח!…?
צופה, לא בוחרת 
את כולם לעצמי מלמעלה שומרת 
למזכרת?
מתי אבחר אחרת?