איך רואים שנועדנו לעשות אהבה ולא מלחמה?

זכינו להיות בתקופה מובילה בחקר המוח… עם הפיתוח של אופטוגנטיקה ועוד טכנולוגיות יכולים היום המדענים לחקור את המקור לרגשות, זיכרון ומודעות ולשאול שאלות שפעם לא היה סיכוי לקבל עליהן תשובות.
 
לפני מספר שנים החל תחום מדעי מוח והתנהגות חדש לרקום עור וגידים בקליפורניה ואפשר לכנותו “make love, not war”. החוקר דוד אנדרסון מ-Caltech החליט לחקור את הביולוגיה של התוקפנות ואחרי שבמעבדתו גירו את העכברים להילחם זה בזה מצאו החוקרים שהפעילות האגרסיבית התחילה כאשר תאים בהיפותלמוס נהיו פעילים.
ההיפותלמוס הוא מבנה קטן בפנים המוח שבין שאר פעילויותיו הוא מתאם מסרים חושיים, כמו למשל הופעת אויב עם תגובת התנהגות אינסטיקטיבית.
החוקרים מקליפורניה החלו להפריד בין המנגנונים המכניים ובין הרשת העצבית של האגרסיביות בעכברים התוקפנים. עם הטכנולוגיות החדשות שעמדו לרשותם, הם יכלו להתמקד במצבורי תאים במוח ונתקלו בתגלית המפתיעה – האיזור הקטן בהיפותלמוס שפעל בזמן התוקפנות היה שזור באיזור של דחף הזוגיות. האיזור – ventromedial hypothalamus מורכב מ-5000 נוירונים השזורים יחד כשחלקם מחוברים להזדווגות והאחרים ללחימה (20% מהנוירונים פעילים בשני התחומים).

האופטוגנטיקה איפשרה לחוקרים להחדיר גנטית גן רגיש לאור באיזורים מדויקים במוח ועם סיב אופטי בעובי שערה, להפעיל או לבלום עם אור את הנוירונים הנחקרים שבהיפותלמוס.
באמצעות האור יכלו החוקרים לגרום לעכבר באמצע חיזור להתחיל להתנהג באלימות גם כלפי מי שאינו מאיים עליו בדרך כלל כולל כלפי נקבות, ועם כיבוי האור יכלו החוקרים לגרום להפסקת ההתנהגות האלימה באמצעה. בגדול נמצא, שהאהבה מתגברת על רצון המלחמה וככל שהיו העכברים קרובים יותר להגשמת פעולת הרבייה, כך גברה החסימה בפני התפתחות התנהגות הלחימה.

נראה שההמלצה – עשו אהבה לא מלחמה, שזורה עמוק במערך העצבי.

בניגוד לטכנולוגיות חקר המוח הקודמות שאיפשרו רק להתבונן במערכת, האופטיגנטיקה היא כלי מהפכני שמאפשר להתערב ולהפעיל וכך לחקור התנהלות נוירונים במדויק. בעידן השיא החדש של המוח, חוקרים מכל העולם שואפים להבין איך קילו וחצי של מיקבץ עצבים ורקמת חיבור (המוח) מובילים לכלל ההתנהלויות, מחווית המופשט ועד החושים הבסיסים המובילים לרגשות. אין פלא שמודעות, רצון חופשי, למידה ועוד, כל אלה עכשו מונחים על שולחן המחקר (ראו Searching for the “Free Will” Neuron).
 
התקדמות הגנטיקה וכלי הגנום אכן איפשרה את המהפכה במדעי המוח (כמו למשל CRISPR ראו 10 Breakthrough Technologies: Genome Editing).
לאחרונה אפשרי עם שיטות עריכה גנטית לשנות תאים חיים במעבדה והמחקר על התפקיד המדויק של ביליוני תאי המוח נהייה אפשרי. אנחנו בדרך להבין תהליכי זיכרון, החלטות, מודעות, וגם מחלות נפש כמו חרדות, דיכאון או אלימות (ראו Shining Light on Madness).
 
מתוך Neuroscience’s New Toolbox המאמר של סטפן הול.
Stephen S. Hall is a science writer and author in New York City 
His last feature for MIT Technology Review was Repairing Bad Memories