יום יום – גיל 18 ו..

לכאורה ולפי החוק, אחרי גיל 18 הילד כבר אדון לעצמו. 
אבל, ויש הרבה אבל!
אבל, הוא עדיין גר אצלי בבית – למרות שעל זה הוא יכול להתווקח כי מאז שסיים את הבגרויות הוא בעיקר נמצא וישן הזולה שהקים עם חברים בים.
אבל, הוא עדיין מקבל ממני שרותי כביסה מלאים.
אבל, הוא עדיין חי על חשבוני כמעט ב 100% כי את הכסף שהוא משנורר מאבא הוא לא מחשיב כשלי.
אבל, כל חפציו נמצאים אצלי בבית ברמת פיזור ובלגן המשתנה בין גיחה לגיחה מהים.
אבל, כשהוא כבר מגיע לביקור מהים הוא אוכל את האוכל שאני הכנתי (או קניתי כי קיץ וחם ולמי יש כוח לבשל).
אבל, הוא עדיין לא זמין באופן קבוע במכשיר הסמרטפון שאני קניתי ואני משלמת על החזקתו.
ובכל זאת הוא בן 18 וחוקית מותר לו לעשות כרצונו.
הבעיה מתחילה שרצונו אומר לו לנסוע לסיני. כן לאותו חבל ארץ שממש ליד אילת ומלא באנשים שלא ממש אוהבים אותנו, בישמחו אם שמשהו רע יקרה לנו ועוד יותר ישמחו עם הם גם יירוויחו מזה.
אז מה עושים הורים לבן 18 שהחוק מאפשר לו גם להמשיך להיות ילד החי אצל ועל חשבון הוריו וגם מאפשר לו לסכן את חייב כרצונו.
כל הצעה תתקבל בברכה